שבת חול המועד פסח תשנ"ט

                                                 שעבוד – חרות – אהבה.

 

                        האהבה מקשרת ניגודים ומאחדת אותם לישות שלמה.

 

      האהבה: נימה דקה המחברת בין האיכות הנשמתית של האני עם המטרה הא-לוהית ומקשרת את כל חלקי המעשה למסלול אחיד, כשהיא משחררת את המעשים מן השעבוד למנגנון ההישרדות ומעניקה להם ביטוי יצירתי המבטא באותה עת, גם את האני וגם את המשמעות של ה,,לשם שמים". מכאן שלושת השלבים של פסח: שעבוד – חרות – אהבה. האהבה היא ענוה, בהיות מעניקה משמעות למעשים ומאחדת אותם למטרה אחת, ובאותה עת היא סמויה מן העין. ושונאת כל חשיפה. הצניעות יפה לה והחשיפה גורמת לה לייסורים של אהבה. משום שאין לה ביטויים משלה ואין היא זקוקה לביטויים שאולים. משום שכל מעשה יפה לה אם הוא מקבל ממנה משמעות. מכאן האבסורד הטמון בעצם מסלול האהבה. אין לה מרכיבים וחומרים משלה והיא סלקטיבית ואלרגית לחומרים מן החוץ מחשש לחשיפה לעין זר. היא אינטימית ואיננה סובלת התערבות של זרים בענייניה. אלה בני המזל שזכו לחנינה ממלכת האהבה משתחררים כאחת ממלתעותיו של מנגנון ההישרדות ומוצאים בחברה המקבלת אותם אל חיקה כבני משפחה בחום, ומעניקה להם השתייכות ותחושת ביחד, למרות שבמהותם מהווה כל מרכיב ישות נפרדת, הם מתאחדים בכוח האהבה ליחידה אחת המרוכזת סביב מטרת האהבה. לדוגמא מערכת ה,,דיינו" שכל מרכיב שלה נראה שאינו בעל ערך בפני עצמו, ובכל זאת הדיינו רוצה לומר שיש בכל אחד מן המרכיבים כדי לשחרר משעבוד מצרים בזכות טבילתם במקווה הטהרה של האהבה. לכן מעניקה האהבה כוח השפעה על כל המסלול הא-לוהי ותפילת האוהב נשמעת יותר מכל פניה אחרת. אוהבי ה' שנאו רע, שומר נפשות חסידיו, מיד רשעים יצילם. האוהב, מלאכתו נעשית על ידי אחרים. שערי אהבה אינם נסגרים לעולם. לעומת האהבה שאינה תלויה בדבר, מסוכנת האהבה התלויה בדבר השייכת למנגנון ההישרדות שעושה שימוש של רמאות בכוח הקרב של האהבה וכשם שהשימוש בו בעל עוצמה, כן תגדל האכזבה המצפה לאוהבים שאהבתם נגרמת על ידי גורמים מן החוץ, ממנגנון האנוכיות של ההישרדות. האהבה מקדשת את האמצעים בהופכה את האמצעים למטרה. כך היא מקדשת את מנגנון השימור העצמי ומשתמשת בו כגירוי ליצרה.

      עבודה עבדות לחוק ההישרדות מצד אחד, ומלאכת מחשבת, מצד שני. עבודת יצירה. נראה שחג הסוכות כרוך במספר רב יותר של מצוות ואף בטורח רב יותר. גם קורבנות החג שונים ומיוחדים לכל יום ממי החג, ולכן גם אומרים הלל שלם בכל יום, מה שאין כן בפסח, שהלל שלם נאמר בו רק ביום הראשון. ובכל זאת מסמל חג הפסח עבודה יותר מסוכות. מה העבודה הזאת לכם, נאמר בפסח דווקא. ללמדך שבמצרים שקעו במ"ט נפילות של שיעבוד, עד כדי הצורך ליכד ולהצילם טרם יכנסו לשער ה נ' של השעבוד המכלה בהם כל חלקה טובה. יש בפסח עניין של עבודת המצוות, עבודת הקודש הבאה מן הפנימיות האיכותית ומגיעה עד לשער ה נ' של הקדושה. זו עבודת יצירה המבטאת את האיכות הא-לוהית של האדם, שבאה לתקן את העבודה המכלה והמוחקת של השעבוד שבא מבחוץ. ולכן דווקא פסח הוא חג שהעבודה המשחררת היא המסמלת אותו. עבודת יצירה מקיפה וסוחפת את כל האדם עד כדי שיכחה עצמית, עד כדי ביטול היש, ביטולה היא קיומה, בעוד שהעבודה שבאה בעקבות הצורך הקיומי של מנגנון ההישרדות, דווקא היא מוחקת את היש האיכותי ואין בה כדי להבטיח את היש הקיומי. עבודת עבד. האדם היוצר אינו חש בקושי שבעמלו וחש רק שמחת יצירה.

      הנסיך הקטן בשיחתו עם השועל לומד את סוד האהבה.אין האהבה זקוקה להמחשה על ידי אמצעים משלה, משום שהיא הופכת את כל אשר היא פוגשת בדרכה לאמצעי ביטוי לה.

      האהבה מעניקה ממד של גובה ומפנה מקום לאחדות המשלימה של הניגודים העלולים ליצור קרע קיומי שסימנו קיצוניות לוחמת ומכלה את סיבותיה תוך התעלמות משאר חומרי ומרכיבי הקיום. האהבה היא הנימה הדקה והסמויה המחברת ביניהם דווקא משום שהיא עשויה ממרכיב שאינו עשוי מן החומרים שמהם עשויים חומרי הקיום הנלחמים זה בזה. זו היא סמל המסמלת אשה שהכל חפצים לרכוש את ליבה, המופיעה באמצע רתיחת הוויכוח בין גברים המתנצחים זה עם זה ברתיחה בעיניים, כשהופעתה לפתע קוטעת את רתיחתם כגשמי ברכה צוננים ביום שרב כאשר האדמה בוערת מחום והיקום מתעלף והפסיק את זרימת החיים מרוב ייאוש מחמת תחושת הכבשן המכלה ומיבש את שרידיה העקשים של לחלוחית החיים הזורמים בעורקיה.

      ספירת העומר: מצווה ללא לבושים, באה לבטא את חוט הקסמים של האהבה המוביל לקבלת התורה דרך שלושת השלבים של שעבוד חרות אהבה.

 

Home