פסיכולוגיה יהודית:

 

.1) גישה חיובית יצירתית. המתמקדת בחלק העליון שבאדם. תפיסת האדם כצומת ליצירה המעבד ומעצב ומפגיש שמים וארץ, יחיד וחברה. מכאן הצורך לחקור את מקומה של הרוחניות, של החברה,של הצרכים האינדיבידואליסטים בכפיפה אחת, שהיחיד הוא המנצח על כולם ומטביע את חותמו כישות עצמאית ומקורית.

      מכאן המחקר המעמיק של השפעת התרבות והדת על ההתנהגות האנושית, שיטה שהמכון הוא החלוץ והמוביל היחיד בעולם.

      כנ"ל מקומה של האשה כישות בעלת איכויות מקוריות משלה, ללא צורך להידמות לגבר, ותפיסת המינים כמשלימים זה את זה, בעוד שבעבר הקרוב, שלטה במערב הגישה הרואה בהם מתחרים.

      לגישות מקוריות אלו השלכות מכריעות בבעיות יסוד כיחסי הזוגיות במבנה המשפחה, והיחסים העקובים מדם בין הדתות.

      כיחס המזרח למערב. ויחס האיסלם לתרבות המערבית ובראשם, יחס האיסלם למדינת ישראל. מבט זה מציע פתרונות של ממש ללא חיפוש פשרות שנידונו לכשלון מראש.

יסודות:

1. המרכיב המקורי – יצירתי המצוי בכל נברא בצלם, הוא יסוד השיטה.

2. היסוד האנושי, האינטליגנציה האנושית, (לא הרגשית) היא סוד האיכות.(ראה על כך במדור ,,מונחים כללים והגדרות")

3. אינטליגנציה איכותית. חקר האינטואיציה, המקוריות והיצירתיות הרגישות והיכולת להבין ולהזדהות עם הזולת, הם ספינת הדגל של השיטה כולה.

4. השפעתו של הפרופסור ז'אן פיאז'ה, שהרב ליפשיץ היה תלמידו במשך כשש שנים בתקופת לימודיו באוניברסיטת ז'נבה, מתבטאת בתפיסה הסטרוקטוראלית השואפת לאיזון בין הניגודים. עקרון האיזון בין ניגודים הוא דומיננטי בתפיסת העולם והאדם ביהדות, אך בהבדל בעל משמעות: בעוד שפיאז'ה הולך בעקבות התפיסה המערבית ומחפש את האיזון בין שני צדדים. דוגלת היהדות במבנה תלת ממדי בו שולט ממד הגובה כמורה כוון, כמארגן וקובע מטרה. היהדות מייחסת חשיבות לארגון יותר מן האיזון. הארגון כקו מנחה לפסיכולוגיה יהודית.

אין הרב מסתפק בתיאוריה, והוא פיתח שיטת הדרכה נקודתית ושיטתית ושיטות אבחון מקוריות.