למאמר נוסף על הפרשה

 

על המכון

פרסומים והוצאה לאור

מאמרים

מונחים והגדרות

צור קשר

ישיבה

פרשת שבוע

חדשות

תמונות

 

Home

פרשת ויקרא תשס"ג.

 

הגלוי  והנסתר  שבטעמי  הקרבנות.

 

      אם האבן-עזרא מצא לראוי להדגיש את ההיבט הנסתר שבקרבנות, מן הסתם היבט זה תופס מקום מרכזי בתעלומת הקרבנות. מה עוד שהטעמים הגלויים הם מרובים ושנויים במחלוקת. הרמב"ן מתפלמס עם דעת הרמב"ם שבמורה נבוכים, מביא בנוסף את הטעם הקלאסי, ורומז בהסבר מפורט שאינו יוצא מכלל רמז וסוד את טעמו של האבן-עזרא.

האבן-עזרא: ,,.. וטעם להזכיר הקרבנות קודם המצוות, כי השכינה תשוב אל מקומה אם לא ישמרו  תורת העולה. וכן היה! וחלילה חלילה להצטרך לעולה. וכן כתוב אם ארעב לא אומר לך." אבן-עזרא פרק א' פסוק א'.

הקרבה מתוך יוזמה והקרבה מתוך אילוץ.

הרמב"ן: לאחר דחיית טעמי הקרבנות כאמצעי להרחיק את הנטייה לעבודה זרה, מזכיר הרמב"ן את הטעם המקובל ,,ויותר ראוי לשמוע הטעם שאומרים בהם כי בעבור שמעשי בני אדם נגמרים במחשה ובדיבור ובמעשה, ציוה השם, כי כאשר יחטא יביא קרבן. יסמוך ידיו עליו כנגד המעשה. ויתודה בפיו כנגד הדיבור, וישרוף באש הקרב והכליות שהם כלי המחשבה והתאווה, והכרעיים כנגד ידיו ורגליו של אדם, העושים כל מלאכתו, ויזרוק על המזבח כנגד דמו בנפשו, כדי שיחשוב אדם בעשותו כל אלה כי חטא לא-לוהיו בגופו ובנפשו, וראוי לו שישפך דמו וישרף גופו. ולולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה וכפר הקרבן הזה, שיהא דמו תחת דמו, נפש תחת נפש, וראשי אברי הקרבן כנגד ראשי אבריו , והמנות להחיות בהן מורי התורה שיתפללו עליו.וקרבן התמיד בעבור שלא ינצלו הרבים מחטוא תמיד. ואלה דברים מתקבלים, מושכים את הלב כדברי אגדה." הטעם הנראה מדבריו הוא התועלת והצורך שבקרבן לתקן את הקלקול שגרם החטא. אין הרמב"ן דוחה טעם זה מכל וכל כביטולו את טעם הקרבן בדברי המורה נבוכים, כדברי הבאי. הרמב"ן אינו מסתיר להיכן נוטה דעתו ומאריך ,,.. ועל דרך האמת יש בקרבנות סוד נעלם.. ושמא תאמר לאכילה הוא צריך, תלמוד לומר אם ארעב לא אומר לך, כי לי תבל ומלואה. לא אמרתי לכם זבחו אלא כדי שיאמר ויעשה רצוני.. אבל הענין כולו מבואר בתורה שנאמר את קרבני לחמי לאישי.. ואשה לשון אש. ובמנחה שאמר והקטיר הכהן את אזכרתה אשה ריח ניחוח לה'." וכאן מביא הרמב"ן פירוש מפתיע לריח ניחוח ,,.. והנה ניחוח מן נחה רוח אליהו על אלישע. ותנח עליהם הרוח. וכל קרבן לשון קריבה ואחדות. ולכך אמר ועולה לא העלו בקדש לא-לוהי ישראל, כי העולה בקודש תהיה לא-לוהי ישראל. והמלאך לימד למנוח ענין הקרבנות, אמר אם תעצרני, לא אוכל בלחמך, שאם יעשה לו לחם לא יקבל ממנו, כי הוא פיגול וזבח תועבה לשם, אבל אם תעשה עולה לה' לבדו תעלנה, ותהיה לרצון על אשה ה', ואז עלה בלהב המזבח. והנה הענין מפורש ומבואר. וה' הטוב יכפר בעדי." מדבריו הנסתרים של הרמב"ן מתברר סודו של האבן-עזרא. לפירושו המפתיע, אין ריח ניחוח כמקובל כריח הנועד להרחה, אלא מלשון נוכח, כדברינו על הנוכחות הא-לוהית, דהיינו שהקרבת קרבן העולה נועד למטרה אחת בלבד. להמשיך ולהרחיב את הנוכחות הא-לית מן השמים על הארץ. נוכחות נקיה מכל כוונות הצריכות לה על מנת לכפר, לתקן או לתועלת מזדמנת לאדם המקריב, אלא לנוכחות א-לוהית לשמה. מיותר לציין שאין הקב"ה צריך לקרבן, כפי הבנתם של הנחותים שבעובדי עבודה זרה המקריבים לשם שוחד, על מנת לפייס כביכול את הכל יכול משום שהם חוששים מזעמו, ואף לא לצורך האדם, כמסתבר אולי מן הטעם הנפוץ שמטרת הקרבנות לתיקון הקלקול שבחטא. טעם זה מצטרף אולי ביחס לקרבן חטאת ואשם, אך חלילה חלילה להצטרך לעולה, כלשון האבן-עזרא, לאמור, אין העולה באה לשרת צורך כל שהוא, לא של היושב במרומים חלילה, ואף לא של האדם. (חלילה שני, אצל התמציתי שבמפרשים). רק למימושה של הנוכחות הא-לוהית, באה העולה.

      לפנינו תופעת השניות המסכסכת דעתו של אדם, בהיותו מורכב מחמרי הישרדות וממרכיבי רוח נצחיים. ההבדל הקוטבי בין האדם עצמו כנוכחות א-לוהית, הזוכה ליטול חלק במימושה של הנוכחות הא-לוהית הישירה שקרבן העולה משמש לה ביטוי ישיר וטהור מאין כמוהו, לבין האדם כיצור המשועבד לחוקי החומר החולף, שהיותו שרוי בתנאי החומר פוגמת באינטגרציה ובשלמותו הרוחנית. קרבנות כחטאת, אשם ואף שלמים, נועדו לצרכיו, לתיקון מה שפגמו מעשיו. אין התורה נוהגת בזלזול חלילה בצורך התיקון, וזאת משום שהיא מחבקת בעבותות אהבה את עובד ה' שכשל בשגגה ומעניקה לעבודת ה' מריחה של המציאות הקיומית, המעניקה לעבודת ההקרבה מריח רגשותיו, מרתת החרטה, המעוררת געגועים לתיקון, לדביקות במטרה הא-לוהית. מריחו של האדם החי, המביא עמו את עוצמת קיומו ומקדשו לה'. לעומתו, אדם כי יקריב קרבן עולה, מביא את מחשבתו, את כוונתו הערטילאית, הפרושה והמנותקת מעוצמת הקיום, המבקשת לדבוק במקור העליון, תוך התעלמות ופרישה מעצם תחושת קיומו.

      מן המתח הנוצר בין שתי הנטיות המנוגדות, אך הכרוכות בטבורן בעובד ה', יונק הוא את האנרגיות החיוניות לאש הקודש היוקדת בו. את החיים התוססים ביצירה הנפלאה הנוצרת מעבודת ה'. יצירה החושפת את היהלום הגלוי שבמצולות הנסתר הא-לוהי. בעוד שהמקריב עולה מתנשא מעל למציאות, מפלסת עבודת כל יתר הקרבנות דרכה מבינות לפכים הקטנים שבמציאות ומעלה אותם עימה ומקדשתם.