פרשת ויצא תשס"ו.

הסתגלותו  של  יעקב  לכללי  המשחק  של  העולם

      תרופת פלא המציאה החברה המדעית לילדים חסרי כשרון הסתגלות, ריטלין שמה. מורות ואף גננות ממלאות את סינריהן המקצועיים בגלולות פלא אלו, וחסלו דרכם את בעית חוסר המשמעת. אין עוד צורך בקסם אישי ובשיעור מרתק. איתרע מזלו של ילד כשרוני המפהק מפטפוטי המורה והנה היא שולפת מכיסה את הגלולה נגד "הפרעות קשב". אם נלך בדרך זו עוד צעד נוסף, יעלם כליל המוסד המתקרא בית הספר ויפתח בית המרקחת. לא עוד שיעורים מסובכים במתמטיקה ובדקדוק. בכיסו הימני ישרצו הגלולות המיטיבות עם המוח החושב במספרים ובכיסו השמאלי גלולות המיטיבות עם המוח שנועד לחשיבה מדוקדקת. ומה בדבר אותם המתקשים בלימוד ושימוש בזק בכללי המשחק המקובלים בכל חברה כפוליטיקלי קורקט. ומה בדבר אלו המתקשים להתאים עצמם לשקרים לבנים ואפורים ושאר סטיות מוסריות מקובלות. שהעדיפו לפרוש מן העולם לישיבת שם ועבר, אלו הנאלצים לבחור בעמדה המסתייגת מן העולם. שכל העולם מעבר מזה והם מוצאים עצמם מעבר מזה כשהם נלחמים מלחמת דון-קישוט למען צדק ומוסר שמימיים ושאר עקרונות מוזרים שלא זכו להכרה על ידי כללי המשחק. מעין צדיקים תמימים יושבי אהלים שאינם מבינים שמן הראוי לחבור עם אותם הנראים ומתנהגים כפרא אציל שפגיעתו רעה.

      והנה דוקא על יעקב הוטל התפקיד להחדיר אל העולם המצוי בין הפרטים שבחיי היומיום ערכים של קדושה וציות לכללים נעלים שאינם מסתדרים עם הכלל העומד בראש מעייניהם של אותם פראים ושעירים "כל דאלים גבר". ושאר מיני התנהגויות זרות לערכים ולמוסר שמבחנם הבלעדי הוא מבחן התוצאה, בעוד שהמבחן היחיד הקיים אצל הצדיקים התמימים הוא מבחן הכוונה.

      יעקב יוצא למלחמה עם עולם אלים ומושחת במקלו ותרמילו ואמונה בלבו. לא באו לקראתו חבילות חבילות של מצוות ושאר הזדמנויות שדרכם יוכיח את צדקתו. בשלב זה לא נותר לו אלא לשקוע בעולם החלומות. החלום שמור כמפלט אצל הילד והאדם החריג,באין לו הזדמנות להבעה עצמית בעולם המושחת. בלית ברירה הוא אוסף לו אבנים ומניח עליהם את ראשו. ודיים עבורו לשקוע בעולם החלומות והכיסופים לעולם התואם את איכותו.

      אין המחזה שנראה לאברהם בברית בין הבתרים בגדר חלום. למחזות ליליים ממד אובייקטיבי. אין המחזה בא לבטא רחשי לב וכיסופים של האדם. למחזה ממד של התגלות. מעין נבואה. ואכן כך התייחס אברהם למחזה.

      למחזה אין ספקות. למחזה עומס של שאלות. לחלום צדדים לחיוב ולשלילה. מצד אחד חלומות שוא ידברו. ואין אדם רואה אלא מהרהורי לבו. ואין מראין לו לאדם בלילה אלא מה שראו עיניו ביום.

      ומצד שני החלום הוא אחד מששים שבנבואה. ויש נביאים שחלומם עמוס ביותר מאשר אחד משישים בלבד. הכל לפי מדת קדושתו וטהרתו המהותיים, הפנימיים.

      כיצד היה על יעקב להתייחס לחלום. מצורת התייחסותו נשקפת נשמה טהורה וגדולה. תוכן החלום משקף מצד אחד מהות המשלימה לאחדות יסודות של מעלה עם יסודות חמריים לעילא. צרכי יום יום שלו אינם נכנעים לכלליה של מלחמת ההישרדות השוררת כמלכה בלעדית בעולם השקר החומרי. צדיק תמים, למרות היותו יושב אהלים, ועוסק בתורה, הוא בלבד ראוי להוריד לעולם השקר את כללי היצירה הא-לוהיים השוררים בעולם הרוח. יעקב רואה אתגר זה כאתגר הבנוי כסולם מוצב ארצה וראשו בשמים. מלאכי א-לוהים שמקומם בעולם המעשה אינם שייכים רק לעולם המעשה והם עולים השמימה למלוי מצברים לשם ירידה חוזרת כשמטענם השמיימי רווי ומוכן להמטיר גשמי ברכה, גשמיים ורוחניים על הארץ. עולים ויורדים בו. תנועתם תנועה מתמדת, כאותה מטוטלת מן האגו לאני וחוזר חלילה. מן הארץ לשמים וחוזר חלילה. מצב דינמי נצחי מתפתח ומשתכלל ללא הרף.

      יעקב המתקרא בית, מתמודד עם מלחמת קיום שבשיגרה. יחסי אבות ובנים. יחסי שכנים ויחסי נשים. הכל מתרחש במסגרת הבית. יחסי רשות היחיד עם רשות הרבים. יחסי משפחה. חותן רמאי. אהבות ושנאות עם נשותיו. בעיות פרנסה.

      מן הראוי ללמוד דרכי התמודדות יהודיים מאותו זקן. אין הוא נכנע לכללי משחק של נוכלות המנסים לפגוע בו. הוא אמנם מכיר אותם. "אחיו אני ברמאות" מגלה יעקב לנשותיו. וראה זה פלא. אין הוא משתמש בטכסיסי רמאות. יעקב מרכין ראשו אל מול כל גל המאיים לשטוף לגרוף אותו ושם מבטחו בה', כשהוא בוחן עצמו אם יוכל להיות דבק בה' על אף עיסוקו בעסקי העולם. "ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותידד שנתי מעיני". אין הוא בוחן חלילה את אמינות הבטחתו של הבורא כשפרץ מפיו פרץ של דביקות וגעגועים לקונו "אם יהיה א-לוהים עמדי ושמרני וכו' והיה ה' לי לא-לוהים. בוחן הוא את עצמו בלבד אם יעמוד בדביקותו תוך עמידה במערכת ההישרדות.

      יעקב ויחסיו עם נשיו. את רחל אהב. "וישק לרחל" "ויאהב את רחל מלאה". "וירא ה' כי שנואה לאה, ויפתח את רחמה". יעקב אוהב? יעקב שונא? על מה ולמה. מן ההכרח לראות באהבתו ושנאתו של יעקב לא פרץ של רגשות ברוטלים אלא אות לכיסופים שמקורם בהבנה עמוקה של ייעודם. יעקב עומד בפני עול קשה, להביא לעולם שנים עשר שבטים. מהם יתפתח עם של כהנים וגוי קדוש. על נשיו הוטל ללדת אבות לתולדות נצחיים לעם עולם. ברחל ראה מקור קדוש שעליו לסייע ולטפח ברוב רגישות ואהבה על מנת שתעמוד במשימה להביא אבות קדושים לעולם. את לאה לא עטף ברחמים ואהבה משום שלאה היתה יכולה לעמוד במשימה בכוחות עצמה. גם על רחל ללמוד להשתמש בצדקתה שלה על מנת להצליח. אין היא זקוקה להישאר פסיבית ולהישען אך ורק על צדקותו של בעלה. גם היא נביאה. גם לה מהלכים בעולם העליון. זו היא משמעות הערתו של יעקב לרחל "התחת א-לוהים אני?" יעקב יודע לאהוב. יעקב שש לסייע, לכל הזקוק לחסדי שמים. אך יעקב יודע לעודד את מי שצריך ללמדו למצות את הפוטנציאל הטמון בו. בבחינת מה שמביאה הגמרא בברכות. "מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויתפלל. הערת הגמרא ילך אצל חכם שילמדנו להתפלל בעצמו. הקב"ה משתוקק לתפילתן של צדיקות. אין הן זקוקות לסיוען של צדיקים אחרים.

      מן הראוי להעיר על מהותה של תפילת צדיק הנלמדת מחנה. "ותתפלל חנה על ה'. ו"כעסתה צרתה" עברה חנה מסלול של יסורים עד שזכתה לבן. ממנה יתד ממנה פינה להגדרת הבקשה בתפילה. "אל הילד הזה התפללתי". מוסיפים חז"ל ילד בינוני, לא חכם ולא טיפש. לא יפה ולא מכוער. ילד רגיל שאינו מרתק תשומת לב, ולאו דוקא מפני עין רעה. רצתה חנה בבן לא כדי להשביע את תאותה לילדים אלא להקדישו לה'. צדיק אינו מתפלל לסיפוק תאותו אלא מתפלל. שיתקדש שמו ית' בעולם. כלשוננו ה' לישועתך קויתי. כך יעקב ורחל ולאה. תשוקתם היתה לזכות להקים את עם ה'. לא היתה תאותם מכוונת לאגו של עצמם. מבט זה משנה את כל התמונה.

      יעקב מוותר ללבן ומניח לו לרמותו. אין הוא מתווכח עמו. הנח לו לרשע. אין אתה והוא עומדים בכפיפה אחת. דייך שא-לוהים עומד לצדך להגן ולשמור עליך מפגעי החיים. יעקב מגלם זאת הלכה למעשה. אין המציאות עם הנוכל מפתה אותו לזלזל בתפקידו. את תנאיו שלו הוא ממלא בקפידה, למרות שמהצד השני מקבל הוא רמאויות ונזיפות. ברגע הנאות הוא מחליט על ניתוק. לא על מלחמה.

      יעקב מלמד את העולם לקח הנקרא הנדיבות שבעוצמה. יום אחד ביקר בישיבה אמן חשוב באמנויות הלחימה. ענק בעל עוצמה וזריז כשד. בין השאר סיפר שנסע לאחרונה לבקר את אביו בברזיל. בנסעו בחשמלית נגשו אליו חמישה בריונים, השורצים ברחובותיה ודרשו את כספו. הוציא הענק שטר של עשרים דולר ונתן להם. על תמיהתי מדוע נמנע מלהשתמש בכוחו ובכישוריו כדי לנטרלם, השקיף עלי ממרום שני המטרים שלו ובחיוך נדיב ענה לי. וכי כדאי להרוג חמישה אנשים עבור עשרים דולר? מחשבה אנושית מלאת רחמים מפיו של בעל עוצמה. לזאת תקרא נדיבות שבעוצמה. עוצמה זו מקורה. בבטחון בה', מקור העוצמה. לא באמנויות לחימה של המזרח הרחוק. דבקות במקור העוצמה הא-לוהית. בה טמון סוד הכח.