פרשת וארא תשס"ד.

והחוט  המשולש , לא  במהרה  יינתק.

מבנה  הצמה.

      ,,ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה" ,,אולי כי לצד שלא היו בני-תורה, לא שמעו. ולזה ייקרא קוצר רוח, כי התורה מרחבת לבו של אדם". אור החיים. ו',ט'. או, כפי שהשקפה זו מוצאת את ביטויה כיום: דעת בעלי בתים אינה דעת תורה. אין הכוונה לתחום האמונות והדעות בלבד, אלא בעיקר לפתרון בעיה ולנקיטת עמדה ביחס לבעיה קיומית, ותהא סבוכה ככל שתהא.

      כאשר מציין האבן-עזרא יסוד מסוים, שלדעתו הוא הקובע את עמדת התורה, מן הראוי להבין היטב את כוונתו: ,,ועתה אגלה לך קצת סוד אל שדי: ידענו כי השם ברא ג' עולמות שהזכרתי (לעיל ג', ט"ו). והעולם השפל יקבל כח מעולם התיכון, כל אחד מהפרטים כפי מערכת העליונה. ובעבור כי נשמת האדם גבוהה מן העולם האמצעי, אם היתה הנפש חכמה, והכירה מעשה השם, שהם בלא אמצעי ועל ידי אמצעי, והניחה תאות העולם השפל, והתבודדה לדבקה בשם הנכבד, אם יש במערכת הכוכבים בעת ההריון רעה שתבוא עליו ביום ידוע, השם שדבק בו יסובב סיבות להצילו מרעתו. וככה אם יש במערכת שיהיה עקר, השם יתקן לו כח תולדתו ויוליד.על כן אמרו חכמינו ז"ל (שבת קנו.) שהשם אמר לאברהם צא מהאיצטגנינות שלך. וקרוב מזה הטעם אין מזל לישראל... על כן אמר השם לאברהם קודם וארבה את זרעך אני א-ל שדי שפירושו מנצח המערכות העליונות. לא שהמערכה תשחת, רק שידע הדבק בשמו שמחדש לו טוב שלא יהיה במערכתו... וזה הוא סוד כל התורה". אבן-עזרא ו', ג'.

      מיסודו של האבן-עזרא מתברר בעליל אתגר אנושי. אין האדם נוטה לקבל את טבעו המערכתי. נטייתו היא להתמודד על מנת לנצח את טבעו. נצחון הטבע מסתמן כעיקר בעבודת ה'. אין היהדות מזלזלת במערכת הטבעית כנסיונם הפתטי של יתר הדתות. התורה אינה מנסה ליצור מערכת קיומית חילופית, עדיפה. התורה מתייחסת בכבוד לעולם העשיה. ואכן מייחסת התורה למערכת הטבעית ערך מעשי, כלי מחזיק ברכה לערכי האדם שמקורם בעליון. ברוחני. לעומת זאת אין להסתפק בממד המעשי ולראות בו חזות הכל. יש לבנות את הסולם של המסלול האנושי, כשבסיסו בעולם החומר וראשו בשמים. סולם בצורת ספירלה החובקת את שלושת העולמות, עוקפת את חוקיהם כשהיא מקבלת על עצמה בהכנעה את חוקי העולם העליון. חידושו של האבן-עזרא בא להבהיר שהמקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. אין הוא כפוף עוד לחוק העולם האמצעי והתחתון. אצל האבות הקדושים, שהצטיינו ביוזמתם להעפיל במסלול הסולם, עשתה הבחירה החופשית את כל אורך המסלול והתמזגה, הפעילה את ההשגחה הפרטית, שנענתה בענוותנותה וכרתה ברית בין שווים עם הצדיק הבוחר. כך תפס האדם את הזירה. ההשגחה הסתפקה בתגובה שקטה, בבחינת נס נסתר, כשהיא מותירה ליוזמת האדם את הנהגת העולם, וזאת כאמור שלא דרך חוקי הגלגלים האמצעיים והנמוכים.

      שלא כבתקופת האבות, היו ישראל במצרים שרויים במ"ט שערי טומאה. זעקתם באה מתוך מכאובם ולא פנתה לשמים. מדת הרחמים תפסה את ההנהגה העליונה וירדה להצילם. למותר לציין שהנהגה יזומה זו לא היתה כבולה ולא היתה מחוייבת לחוקי העולמות שמתחתיה. כך הופיעה ההנהגה הא-לוהית הגלויה. מכאן ואילך התנהל העולם בנס גלוי, כשהוא מתאים עצמו בהכנעה להנהגה העליונה הגלויה. בפעם הזאת התחלפו ביניהם בני הברית. הקב"ה פעיל והאדם סביל. מספר שמות ואילך יסופר כיצד הנהיגה ברמה ההנהגה העליונה את העולם השפל. כיצד למד האדם לשתף פעולה עם ההשגחה הגלויה וכיצד התגבר על הבעיות שהתעוררו בו עקב כך. בראש הבעיות, כיצד שמר על בחירתו החופשית שהיתה כפופה לשלטון ההנהגה היזומה מלמעלה, בעוד שעיקר כוחה של הבחירה אמורה היתה להיות באיכות יוזמתה. בהמשך ננסה ללוות הרפתקה שבצירה ובמסלולה נפגשים יוזמת הבורא ביוזמת האדם. מה אירע להגיון הכלכלי אנושי כאשר נתבקש  לשתף פעולה עם ההגיון של הנס. כיצד הגיב, כיצד ניסה לשרוד וכיצד הגיעה נטיה אנושית זו לשמר את עקרון הבחירה שבידה ולהשתלב בנס.

מבנה הצמה.

      ממצב חד ממדי, בו מתמודד האדם עם המערכת הטבעית בלבד, המציא לצורך זה את החקירה המדעית, מתוך תקוה שידע שיטתי זה ישמש לו כמכשיר שליטה. להוותו הפך הגולם לאדון הסותם לאדונו את נקבוביות האויר הדרוש לאינטואיציה, לדמיון היוצר ובעיקר לכמיהה, לתקוה ולממד הגובה על מרחב האופקים שבו. אין דעתו של האדם מתיישבת עם תפקיד פסיווי כל שהוא. על קושי זה גורש מגן העדן. על אחת כמה וכמה שלא ישעבד עצמו למולך המדע המאיים לסתום את פנימיותו האיכותית, על רגשותיו ואישיותו המקורית היוצרת. לפיכך העמיד לעצמו אתגר של אימות במבנה דו-ממדי של אובייקט-סובייקט. אדם-עולם. גם בכך לא הגיע למחצית תאוותו. והנפש לא תמלא. עד מהרה (עשרה דורות מאדם עד נח, ועוד עשרה דורות מנח עד אברהם) עשרים דורות על הסקאלה ההיסטורית, ביני ובינך מה הם, הגיע לשלמותו הקיומית כשנתגלה לו ממד הגובה. התמודדות תלת כוונית עלולה היתה להביאו לקריסה ולאבוד כל סיכוי לתחושה קיומית, מחמת הניגוד של ממד אחד נגד חברו. חומר ורוח, יחיד ורבים, סתירות מאיימות על תחושת הקיום מכל צד. ולא היה האדם יכול להתמודד עם אתגר זה בכוחות עצמו. משה, הרועה הנאמן הכיר את צאן מרעיתו ודרש מבורא העולם דרך שתהא יפה לכל נפש. מעין סטנדרדיזציה של השיטה התלת ממדית. רחמים בדין. מדה א-לוהית שבהישג יד. גמישה, מעשית, שתהא מתאימה לשילוב הראש – היד והלב של האדם הנורמטיבי.

למטרה זו ניתנה התורה.

      בתורה מוצא האדם את השילוש הקדוש, המשלב את שלושת הממדים של האבן-עזרא כשהוא קולע צמה בעלת שלוש מחלפות, בה כל מחלפה קלועה, תורמת, שומרת על שתי חברותיה שלא תיפרמנה.

      נראה שקיימת הקבלה בין המכות למצרים לבין המטרה החינוכית לישראל. המכות נועדו לערער את אמון המצרים בכוחות הטבע כמות שהם. המים, האש(ואש מתלקחת בתוך הברד) הדומם, הצומח, החי והמדבר. מן הצד של כוחות הטבע החומריים. קיימות גם אמונות שנוצרו על ידי האדם, שיצר בדמיונו, לצורך הישרדותו, מבנים קיומיים ככוחות השחור, השדים והרוחות, ומבנים פוליטיים, חברתיים וכלכליים (הטרם תדע כי אבדה מצרים, מתריעים בפני פרעה, עבדיו וחכמיו) כל המבנים שבטבע ואלו שהם מעשי ידי האדם, שנוצרו לספק לאדם משענת קנה רצוץ שנועדה לשבר את האוזן שיש במערכות אלו כדי לספק לאדם הסבר לקיומו. מכת בכורות שפגעה באדם עצמו, היא שחשפה את חולשתם של מערכות הקיום שבנו המצרים. מכת בכורות שברה את גאון האדם משום שכמאמר הגמרא, כל מה שיצרו, לא יצרו ממקור האמת ולמטרת האמת אלא לכבודם, להאדרת שמם. הלקח; אם טורח האדם למענו, לטיפוח האגו בלבד, אין לעשייה זו ערך בפני עצמו. אין בו יצירה שבה מסוגל האדם להגיע ולהשתלב כשותף לאחריות הבריאה, ולכן אין לעשייה זו קיום. עשיה למען האגו, סופה שאין לה קיום.

      לעומתה, עשייה שיש בה כוונה לשם שמים, יש בה קיום כתיקון הבריאה. מחלוקת לשם שמים-סופה להתקיים. כינוס לרשעים, רע להם ורע לעולם. הפועל בעשייה המצרית הופך לעבד המשועבד לכוחות הקיום. עשיה ללא מטרה המגיעה עד המקור הא-לוהי, ערכה ערך פונקציונלי, והיא חסרה ערך של איכות בפני עצמה. אהבה שלא לשמה, בטל דבר, בטלה אהבה. מטרת התורה לאחד את ההתנהגות האנושית ולהעניק לה מטרה לשם שמים. כך משלימה העשייה שמקורה בתבונה את העשיה שכל כולה ביטוי הלב. כך מפגישה התורה את הלימוד והעשיה במפגש ההלכה. כך נעשים חוקי המערכת הטכנולוגית לכלים המחזיקים את ברכת הכוונה השכלית והריגשית. כך מפגישה ההלכה את האוהבים ומעניקה ביטוי לרגש האהבה המשתלב בכוונה השכלית ויוצרים מצב של קבע המעוגן ביסודות האיתנים של אדם, עולם וערכי הרוח. כל הרחקה של אחד הצדדים גורם להפרדת החבילה. ללא הכלי ההילכתי-מעשי אין המשך למפגש השכל והרגש. בהיותם קרוצים מאיכויות סותרות בשורשם. ללא הרגש, נוצר ניגוד הרסני בין הרוח והחומר. פגישתם אפשרית רק בתחום האנושי בביטויו הריגשי. ללא השכל הופכת ההתנהגות האנושית להכחשה מיניה וביה במפגשה עם חוקיו המרסנים של החומר. עבדא, בהיפקירא ניחא לי. אין הרגש נכנס מרצונו החופשי לכלא הטכני. רק המטרה שעברה את מבחן השכל, הממיין והבודק את התאמת הרגש לצורכי הקיום האנושיים והערכיים, מבטיחה את השילוב המאחד בין בני האדם. שילוב המעמיד את הערך והאידיאל הרוחני בראש הפירמידה. כך לא תבלע האידיאולוגיה את צרכי הקיום, בזכות ההלכה המאחדת את שניהם בעקרון ההילכתי של ,,וחי בהם". וכך לא תחנוק המערכת הטכנולוגית את ממד הגובה המעניק תכנים ומטרות לקיום. יש לציין שתיאום הצמה מגן על שלושת ממדי הקיום בכל תנאי ובכל מצב. גם ברגעי זעם שבמדת הדין, נועד העונש להעביר את מוקד ההשגחה מן הממד הגשמי, על מנת לחזק ולהעמיק את המודעות העצמית (מחלה אשר שמתי במצרים) ואת הקשר האנושי עם זה הרוחני-אידיאולוגי. ברגעי חסד אוצלת הסייעתא דשמייא על האנושי לדבוק ברוחני ולעקוף בכך את משברי הקיום שבהשפעת הגזירה הקשה. (ראו כי רעה נגד פניכם). ועל כולם חופפת המערכת ההילכתית ושומרת על יחס הרמוני ומאוזן בין השלושה.