פרשת שופטים תשס"ה.

אדם  מישראל  שולט  על  עצמו,  ובכך שולט  על  הטבע.

מן המשתמע בפרשה הקודמת מתברר שנתנה התורה ליהודי אחיזה בהגה המנתב את כוחות הטבע. אין היהודי צריך להמציא מכשיר המוליכו לירח. היהודי חייב לנתב עצמו לשלוט בכוחות הטבע של עצמו כגון זהירות במאכלים אסורים ובמצוות התלויות בארץ. גם אלה כוחות טבעיים שדרכם יוכל הוא לשלוט בטבע של עצמו. אם ובעיקר יצליח היהודי לשלוט על ציפור נפשו, קרי על חוש הצדק.

חוש הצדק מצריך אבחנה דקה מן הדקה. שליטה בצדק היא ההגה שממנו ינתב היהודי את כל כוחות הטבע. לפיכך נקרא הדיין א-לוהים כמו שנאמר ,,ונקרב בעל הבית אל הא-לוהים. קרי א הדיין העוסק בפסיקת הדין הופך לשותף לבורא עולם. ובענין זה עוסקת פרשתנו. כמאמר אור החיים הקדוש על הפסוק הראשון בפרשתנו בפסקה ,,משפט צדק.

... והוא כי כשירצה לעמוד הדיין על משפט האנשים אשר להם הריב יהיה בסדר זה: שיעביר מבין עיניו שני הנושאים ולא ילביש משא ומתן ההלכות יעשה באנשים אשר להם הריב לומר כפי זה יתחייב פלוני וכפי זה יהיה להיפך, אלא יעשה עיונו וצדדי ההלכה כאלו אין אדם שצריך להוראה זו עתה, אלא לעמוד על הדין לדעת הלכות התורה. ואחר שיעמוד עליו בדרך זה מה שיעלה במצודתו ידין בו לבעלי דינים, יזכה הזכאי, ויתחייב החייב...

ואמרו ז"ל (ביצה ט"ז.) כי בראש השנה מזונותיו של אדם קבועים וכו', והנה כשיפול ההפרש על הממון בין אדם לחברו, ועמדו לפני השופט, אם ישפוט על פי התורה אשר צוה ה' כשיזכו הראוי לזכות וגו' הנה הם שופטים המשפט עצמו ששפט בית דין עליון הנקרא ,,צדק".

וברמב"ן ,,דבר אחר שוחד שהוא חד כחרב החותך. כך עיוות הדין מביא חרב חדה לעולם כדאיתא באבות פ"ה, י"א. חרב בא לעולם על עיוות הדין. ובהמשך על הביטוי הכפול: ,,צדק צדק תרדוף" צדק הוי כובע ישועה על ראשו ואין ראש אלא אמת שנאמר ראש דברך אמת, ואין אמת אלא שלום שנאמר מ"ב, כ', י"ט. הלא אם שלום ואמת יהיה בימי וגו', אם כן יאמר הכתוב, תשפוט אתה בבית דינך, ותרדוף צדק צדק ותשיג אותם למען תהיה לעולם הבא בצדק השני שהוא צדק עליון והוא האור הגדול הצפון לצדיקים לעתיד לבוא, והוא עוזו של הקב"ה. וירשת את הארץ בצדק הראשון שהיא ארץ ישראל" עד כאן לשון הרמב"ן.

לשני דינים נחלק הצדק. בגברא ובחפצא. צדק צריך להתבצע בממון בין היריבים העומדים למשפט, וצדק שני צריך להתברר בראשו של השופט. על צדק שני זה צריך השופט להעמיק אל תוך עצמו ולברר ולמיין את כל צדדי הספק הנוטים להשפעה מצד שכלו, מצד הרהורי לבו, ובעיקר צריך השופט להתגבר על מדותיו ונגיעותיו. ברור זה הוא ההתגלמות האובייקטיבית של כוחותיו הכמוסים ביותר של האדם. אם יצליח בזאת, יקרא שותפו של בורא עולם ובשם א-לוהים יקרא. כך נראה מדבריהם של גדולי המפרשים הנ"ל הרמב"ן ואור החיים שצוטטו כאן.

שליטה שנייה שנצטווה עובד ה' בפרשתנו היא לגבור על הנטייה להשתעבד להגיונו על פי שכלו ולא להישמע לפוסק. ,,על פי התורה אשר יורוך... לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" ומוסיף רש"י אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין". הרמב"ן מפליג בדברים ומוסיף שבציות וויתור על דעתך שלך ,,אפילו מראין בעיניך על הימין שהוא שמאל (ולא רק כנגד דעתך, אלא אפילו כנגד חושיך) על הימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, שמע לה. כי רוח השם על משרתי מקדשו ולא יעזוב את חסידיו, לעולם נשמרו מן הטעות ומן המכשול".  

לאמור,שהשיפוט של שופטי אמת אינו דומה לשיפוטו של בשר ודם, אלא דעת עליון מעורבת בהם.

גם משפט המלך שייך לבירור המידות של האדם הנשוא מעם שעלול לראות את עצמו קרוץ מחומר עליון שאין דעתו מושפעת מן הסובב ככל האדם. גם ובעיקר בו חלה מצוות עיון ועבודה מעמיקה על מידותיו ולא ימוש ספר התורה מחיקו. ,,לבלתי רום-לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל". פרק י"ז פסוק כ'.

,,רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלע" רבות נאמר על פסוק זה שבתהילים פרק ד' פסוק ט'.

אין הטבע האנושי יכול להימלט ממצבים המורכבים מהפכים וספיקות. על האדם מוטלת התמודדות בלתי פוסקת. אין מצבים אלה עשויים למצוא את פתרונם מאליהם על ידי כוחות טבעיים המורכבים מהם. מצב של ספק מונח, רק לפני האדם. עליו להתמודד ולמצוא להם פתרון כדי להפיק מהם את התועלת עבורו ועבור העולם הממתין לפתרון שימצא עבורו האדם. בהיות האדם נזר הבריאה, הכל תלוי בו והכל מתחיל בו. רובם ככולם של ספקות אלו נוצרו על ידי האדם עצמו. הספק נולד בו. גם פתרון הספק יבוא רק ממנו. חלק ניכר מן הספקות שייך לתחום המוסר והמידות. ספק חמור המתנוסס בראש הספיקות הוא עדות שקר. על פי שניים עדים יקום דבר. גזירת הכתוב לפנינו. אליבא דפסק התורה אין המצב נקבע בדרך הטבע, אלא העדים הם שקובעים בעדותם הכשרה את הקיים.

עדים זוממים היא צורת עדות שאינה מעידה על מצב אלא כת עדים המעידה על מצבם של העדים עצמם. הגמרא בתחילת מסכת מכות נכנסת לפני ולפנים של תנאי העדים הזוממים ומגבלותיהם, עד שמתקבל הרושם שלא תתממש עדות זו לעולם, אלא דרוש וקבל שכר. דומה לבן סורר ומורה.

ספק חמור מכולם הוא דינו של הרוצח בשגגה.דינו יוצא דופן, משום שדיני רוצח זה מצוי בנקודת הספק מבין הספקות החמורים ביותר.

כך דיני עגלה ערופה וכך דיני השגת גבול. תחומי הביניים הם השולטים באדם.

כך איש הירא ורך הלבב בדיני מלחמת רשות. איש הירא ורך הלבב, מוסיפים חז"ל, מעבירות שבידו. אין האדם תלוי בכוחות הטבע ובאויבים. האויב המסכן אותו הוא הוא עצמו. מדותיו, הם שמכשילים אותו. לא מצבי ביניים טבעיים שהוא נתון בהם בבנין בית ארס אשה ונטע כרם. אלו הובאו להסוואה כדי שלא לבייש את רך הלבב מחמת כניעתו למדותיו הרעות. המלחמה מבפנים, היא באחריותו. המלחמה מבחוץ לא יכולה להזיק למי שניצח את עצמו.

בשורה מרנינה מבשרת התורה. אין האדם צריך להיות ירא ממצבי ביניים של החוץ. הוא חייב אך ורק באחריות כלפי עצמו. כלפי העולם – די לו להיות ער לבחירה. לספק. מותר לו להגיב ריגשית בלבד לרגוז אך לא לבטא את רוגזו כלפי חוץ אלא לטחון מצב זה בפנימיותו, (,,אמרו בלבבכם על משכבכם, ודומו סלע.") רגוז, הפנם ושתוק. זה הוא הנצחון האמיתי, ובנצחון זה אתה כובש את העולם.