פרשת ראה תשס"ה.

 

ברכה  וקללה מעורבות  א-לוהית.

 מעשיך יקרבוך, מעשיך ירחקוך. פתגם זה מורה על האדם כמקור לכל מה שקורה בעולם, ולא רק תוצאות הנובעות מהתנהגות האדם כגון מלחמות, אלא גם פגעי טבע. לכאורה יש חידוש בפירוש זה לפתגם הנ"ל. שהרי קיים קו ברור מפריד בין אסון המלחמות שהווה מקור עיקרי לפגעים ואסונות בהיסטוריה האנושית, לבין אסונות טבע שעל אף נוראותם היו מיעוט לעומת תוצאות הרסניות שהמית האדם על עצמו במו ידיו.

ובכל זאת מצויים בתורה כמות גדולה יותר של פגעי טבע מאשר אסונות ופגעים שנגרמו ממלחמות. הסיבה לכך היא שכל אסונות הטבע הינם תוצאה של ההתנהגות הנלוזה של האדם. אין התורה מחלקת ביניהם כדרכם של הבריות שאינם מחפשים אשמים לאסונות טבע, ומקבלים אותם בהכנעה ככוח עליון. בעידן המודרני שבו גוברת גאות האדם ומבטחו בכוחו ועוצם ידו בגינה של ההתפתחות המדעית והטכנולוגית המדהימה, שהוא זוקף אותם לזכות יכולתו, חש הוא כדור הפלגה בשעתו שמרד בכוח עליון. לכן מחפש הוא אשמים בקרב הביורוקרטים שהיו יכולים כביכול למנוע אסונות טבע אם היו משכילים להשתמש ברוב יעילותם ותבונתם.

תפיסת התורה כורכת יחד את שני סוגי הפגעים. קשה שלא לערוך השוואה ולראות זיקה ישירה בין הזוועה שלא תכופר של ההתנתקות, שהיתה כולה בידי יהודים, והיתה מלווה באכזריות הכרוכה בטמטום חושים ובשנאה עוורת כלפי אחיהם, עצמם ובשרם מתישבי הגוש שהיו ברובם משלומי אמוני ישראל, יהודים שהאמונה ברבונו של עולם גרמה להם להתיישב ולהפוך אדמה שוממת שלא היתה שייכת לאיש לגן פורח. צרות עין של שונאי דת ולאום יהודי הכופרת בזיקת היהודי לארץ המובטחת ורצון להתבולל ולמצוא חן בעיני הגויים הביאה את הממשלה הכפרנית לאכזריות שקרעה שלושה דורות של יהודים ספוגים במסירות נפש תמימה מאדמתם ומעמל כפיהם, ללא חשבון וללא תמורה, קריעה אכזרית שהחמירה את מצב הבטחון והלהיבה את הגרועים שבאויבנו להמשיך בהתקפותיה הרצחניות.

פשע זה הוא הגורם, לפי תפיסת התורה לאסון הטבע החמור ביותר בתולדותיה של ארה"ב בסופה המלווה בשטפון בניו-אורליאנס שקטלה אלפים ורבבות והרסה מדינות שלמות ופורחות בדרומה של ארה"ב. מי האשם באסון זה? אין אשמים. ארה"ב גברת ממלכות שעוצמתה גדולה מעוצמת כל מדינות העולם גם יחד האשימה את מנגנון השלטון של עצמה בהשתהותם להציל. כביכול היה בידי עצמם למנוע את הקטסטרופה. ואין הדבר כן. הפשע בישראל שנעשה בעידוד ארה"ב ובעולם הגדול הנגועים בשנאת יהודים וישראל בראשם, גוררים בהכרח את אסון השטפון וההרס שהכה בארה"ב כעונש. יהודי מרוקו יודעים לספר שכשארעה בצורת בארצם, קרא מלך מרוקו לחכמי היהודים ותבע מהם להתפלל ולהשפיע על בורא עולם שיוריד גשמים. המלך המוסלמי הכיר בכוח תפילתם של היהודים בצורה ישירה ופשוטה. אם לא ירדו גשמים, היהודים אשמים! ואכן יש גרעין המצדיק את האנטישמיות בהאשמת היהודי המחזיק בידיו את המפתח לתיקונו המתמשך של העולם. הגוי המרושע מכבד בסתר לבו את קרבתו של היהודי לבורא עולם.

בפרשתנו טמון המפתח של השפעת היהודי על דרכי הטבע, לאמור, "לא הערוד ממית, אלא החטא ממית" כאמרתו של הצדיק רבי חנינא בן דוסא שהכניס רגלו למאורתו של הערוד שהיה ממית כל מי שחלף על פתחו. אין מכת טבע ממיתה אלא רמתו המוסרית של האדם ואיכות עבודת ה' שלו. והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי... ונתתי גשמיכם... יורה ומלקוש. על פי עקרון זה חטא האדם גורם לעונש שממית האדם על עצמו בבחינת מעשיך יקרבוך מעשיך ירחקוך, ולא פחות משפיע בעקיפין על תגובת השמים בצורת אסונות טבע. תהליך זה מהווה ביטוי נאמן למהלך שהתפתח בקשר שבין הבורא לאדם ולעולם.

בבראשית היה הקשר בנוי מהשגחה א-לוהית ישירה. החליף הבורא את השיטה ותלה את השגחתו על העולם ביוזמת הבחירה והתנהגותו של האדם.

תועלתיותן של המצוות. זיקתן לכוחות הטבע.

ההגיון ממציא ומייחס תועלתיות בשמירת המצוות, נתקל במצוות, שמעיות בעיקר, שאין תועלתיותן ברורה. שלא כן במצוות השכליות העוסקות בתחום שבין האדם לחברו שתועלתיותן המוסרית ברורה. אך מה בדבר המצוות שבין האדם למקום? אלו מתחלקות לשני ענפים עקריים. תפילות וקרבנות. האחת מתמקדת בפנייה ישירה של האדם לבוראו, שורת ההגיון מקבלתם. הענף השני, הקרבנות, מאכלות אסורות, מצוות התלויות בארץ, שעטנז, כלאיים, נתקלות באי הבנה הגובלת במרי. לאמור, מה תועלת יש בהם. מה הנזק באי שמירתם.

שורשה של כל עבודה זרה בכניעה לכוחות הטבע, הגוררת השתעבדות מחניפה להם עד כדי העמדת האדם כנחות, שעליו להקריב את האדם, נזר הבריאה, שנברא בצלם בוראו, לשעבוד ואף העלאתו לקרבן לאלילים המייצגים את כוחות הטבע. עבודה זרה היא החטא המהווה ערעור וכפירה מוחלטת בשלטון הבורא. מכאן תחושת החדלון ורפיון הידיים אל מול כוחות הטבע, אף בקרב חלק מהמאמינים. עבודה זרה הופכת את הקערה על פיה. מובנת הסיבה שהתורה מעמידה את העבודה זרה בראש סולם החטאים וקובעת את חומרתה ב,,יהרג ואל יעבור". לפיכך מובן מדוע מגלה התורה לעובד ה' כיצד יוכל להתמודד עם כוחות הטבע ולהשתלט עליהם.

מצוה ראשונה שנצטוו בני ישראל בעודם במצרים להקריב את הכבש שהיה אלילם של המצרים ולחשוף עצמם לקנאתם הדתית של המצרים. ביצוע ללא היסוס ומתוך צייות שהיה כרוך במסירות נפש הקנה להם את הזכות להיגאל. גם זכותם להתנחל בארץ המובטחת היה תלוי בטיהור הארץ שהיתה מלאה בגילולי הגויים. ואכן תנאי זה מתנוסס בראש רשימת המצוות בפרשתנו. ,,אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגויים אשר אתם יורשים אותם" וגו' פרק י"ב פסוק ב'. ,,על ההרים הרמים ותחת כל עץ רענן". כאן מופיעה עבודה זרה כביטוי לטבע.

גם האיסור לאכול בשר ללא ללא התיחסות לקרבן או תמורתו בא לקשור את עובד ה' ביחסו אל הטבע הבסיסי כאכילת בשר ועקירתו מתלות ישירה בטבע וייחוסו כביטוי לעבודת הבורא. לביטולו על ידי הקרבתו לאדון עולמים. כך מהווה האכילה כאמצעי שחרור משעבודה הבסיסית לחוק הטבע. וחוקי מאכלות אסורות על רשימת היצורים בשמים, בארץ עם שוכני הים, כיוצא בהם לא באו אלא לשחרור עמוק של נטית האדם להשתעבד לאשר בטבע.

האדם, שהוא בנוי מיסודות שמקורם בטבע וברוחניות שמימית בעת ובעונה אחת, מהווה מפתח ששיח ושיג לו בשני התחומים, ואפשר לצפות ממנו שישפיע על שניהם. לא די בהיותו אזרח בשני העולמות, אלא תפקידו להשלים ולאחד את שניהם. להשרות תכנים מעולם הרוח על עולם החומר. במלה אחת לקדש את שניהם לחטיבה שלמה אחת.

הנביא מהווה תופעה מיוחדת. בשר ודם שהקשר עם המקור הא-לוהי מאפשר לו לשלוט בכוחות הטבע ולחולל שינוי שאינו מתיישב עם חוקי הטבע המקוטבים והידועים. בשני יסודות נתברך הנביא. בקשר עם המקור השמימי, קשר שמוכיח את עצמו ביכולתו לשלוט ולשנות את דרכי הטבע.

והנה מופיע נביא שקר. על פי מה נווכח שנביא שקר לפנינו. קובעת התורה שאין השליטה בכוחות הטבע מוכיחה שיש לו קשר עם המקור הרוחני. אם זלזל בעקרון יסוד המקודש בתורה, זלזול זה בלבד יש בו כדי להוכיח ,,כי שקר דיבר הנביא" על אף שהוכיח שידו רב לו לשלוט בכוחות הטבע. נצחון העקרון המקודש ולא הפגנת שליטה בכוחות הטבע בלבד. כך דינם של קוסמים ומכשפים שנביא השקר מוצא את מקומו ה,,נכבד" ביניהם ודינו כדינם במיתה כדין יתר עובדי עבודה זרה שיש מהם המתמצאים במהלכי הכוכבים הרוחות והשדים ושאר כוחות מיסטים שדרכו של האדם לפחוד מהם, בהעדרם של עקרונות וערכים מקודשים בקדושת התורה. בן תורה שואב כוון ודרך מעקרונות התורה ויודע שעקרונות אלה כוחם יפה לשליטה בכוחות הטבע. רבים לאין ספור הסיפורים על גדולי ישראל שמעשיהם מהווים הוכחה לאמת ניצחית זו מאז ומעולם. וכמובן מצויים אלה בכל דור ודור כולל דורנו האומלל והשקוע בחבלי משיח.

שומרי אמוני ישראל אינם מושפעים משינויים בטבע ואינם משנים בכי הוא זה מערכיהם הנצחיים. ,,כי מנסה ה' אתכם...הישכם אוהבים את ה' " הביא עליכם תעתועי ראיה ששיכותם למדור הליצנים אוחזי עיניים. גם קירבה משפחתית כנאמר בפסוק ,,כי יסיתך אחיך או בנך"... משום שדרכו של אדם לסמוך על קירבה משפחתית, מדרך הטבע, מזהירה התורה מקירבה זו. בפסוק מיוחד: ,,כי יסיתך אחיך או בנך" וגו' אף כח טבע זה חייב להתבטל מפני הערך המקודש להאמין בה' שהוא מעל הטבע ומושל בטבע. בדרך אמונה זו מתוך הזדהות עם בורא עולם, גם אתה תזכה לשלוט בטבע.