פרשת חקת

טהרה , אמצעי כביטוי ישיר לקשר ישיר.

מה הוא תחום השתייכותה של הטהרה. הדת עוסקת בערכים. מטרתה בהבחנה חדה ככל האפשר בין אמת לשקר, בין טוב לרע. קדושה וחולין וההבחנה בהם הם נושאיה העיקרים והבלעדיים של כל הדתות. קדושה כטכס, קדושה כבדידות זוהרת נתפסת כעומדת ומתנשאת מעל לחיים ומקרינה אור יקרות משמים. הקדושה כולה שייכת לשמים ומקומה שם. מעט, אם בכלל אלו המפנים לה מקום כאן בעולם התחתון.הקדושה מובנת בתורה כסילוק החולין, או לפחות צמצום. קדושים תהיו: פרושים תהיו. בבחינת ,,ואנוכי פיניתי הבית" שאמר לבן ליעקב. לאמור פיניתי הבית מעבודה זרה. בתורה נתפסת הקדושה כנוכחות השכינה באדם ובמקום המיוחד:ארץ הקודש, מקום המקדש. קודש הקודשים.

לאן משתייכת ההבחנה בין טומאה לטהרה. שהרי אין היא עוסקת בערכי קדושה ואין היא מבחינה הבחנה מוסרית בין טוב לרע. מה לקדושה ולפרה אדומה. תאמר, זו עיקרה של החוקה, שאין לה סיבה הגיונית, ויש לקיימה משום שהיא מבטאת את רצון הבורא. ללא סיבה וללא תנאי. ובכל זאת יש בה תשובה גאונית לטענתו הערמומית של קורח. טענתו של קרח ,,כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' " בטענה זו מסיר קרח את מקומו של הבורא ממקום הסמכות, מעל, ומוריד אותו אל המקום הנמוך שבמסגרת החברה. דמוקרטיה במיטבה. אין בן קיבוץ מסוגל לעכל סמכות על. באספת חברים שבחדר האוכל, לכל חבר יש זכות להצביע באצבע אחת בלבד. גם לרב אין זכות הצבעה העומדת מעל לזכותו של כל חבר מן המנין. כך טענו לפני חברים מן הקיבוץ הדתי ששנות דור סרבו לקבל עליהם סמכות של רב על העדה. טענתם דמתה לטענתו של מורם ורבם, הלא הוא הרב קרח, שלא היה סתם רב. מעלתו היתה קרובה למעלתו של רבם של ישראל, משה רבנו בכבודו ובעצמו. דוקא אדם מורם מעם כקרח זמם לערער על הסמכות של הקב"ה. טענה שנתקדשה כיום כחוק הדמוקרטיה.חוק שהפך לקדוש בחברה המודרנית. הדמוקרטיה הפכה למסגרת קדושה המסתירה כל פשע. אדם יחיד מבצע פשע מוסרי, בחברה מודרנית לא יחשב הפשע המוסרי לעברה כל עוד ביצע אותה במסגרת החוק. כך יצר האדם מסגרות המחפות על כל פשע. גם הטומאה והטהרה הפכה למסגרת לכאורה. החסידים הפכו את הטבילה במקוה לטכס במסגרת הטהרה. ובכל זאת משתמשת התורה במסגרת זו לבטל כליל את מזימת המסגרתיות. אדם הפך לטמא לרוב שלא באשמתו. שהותו במקוה תחת קורת גג אחת עם מת, לרב ללא ידיעתו הפכה אותו לטמא על כל האיסורים הכרוכים בכך. בזמן המקדש צפוי היה לדין מות אם נכנס בעודו טמא למקדש, או שאכל קודשי מזבח. רק אפר הפרה שעורבב במי המקוה הסירו את טומאתו מעליו, לאחר שבעת ימי הטהרה.

מים וזמן. לא תשובה ולא שום לקח מוסרי עשו את מלאכת הטהרה. דיו שנכנס למקוה והזמן יעשה את שלו. גם הטומאה וגם דרכי הטהרה נראים כלוקחים מעולם אחר שבו אין ההגיון שולט אלא הסמכות הא-לוהית שאינה חוששת מגישה שרירותית לעילא. ולהוסיף הפוך על הפוך, אין דרכי הטהרה הופכים למסגרתיות נוקשה. בהרף עיןהופכים דרכי הטהרה לדרכי טומאה. פרה אדומה מטהרת טמאים ומטמאת טהורים. כך שאי אפשר ליחס לפרה קסם מיוחד. מכאן שאין לפרה סגולת טהרה כל שהיא ואין זו פרה קדושה. רצון הבורא נותר כסמכות יחיד הקורנת באור זהרה על העולם כולו. כך מטפלת התורה בסכנת המסגרתיות הנוקשה שהציע קרח לעולם. הצעה ההורסת קבעון כל ערך של ממש עד היום הזה.

כל אירועי הפרשה, כהסבר הבא לתאר עקרון של סמכות העל.

מי מריבה ,,על שלא דברתם אל הסלע..." במה עדיף הדיבור. כבר עמדנו על כך במקום אחר. תמציתם של דברים שיש להבחין בין דיבור למעשה. יש לזכור שהעם היה מיחס למשה רבנו כוחות עליונים משל עצמו. ,,ויאמינו בה' ובמשה עבדו". הנבונים שבהם ראו במשה עבד ה' המייצגו ללא שייחסו למשה כוחות עליונים וראו בו מייצג בלבד. אך היו בעם שייחסו למשה עצמו כוחות אלו. לעצמו ולמטה אשר בידו. כאשר מתה מרים צמא העם למים. אם היה משה משתמש בכח הדיבור בלבד, כמו שנצטווה, היה קל לעם להאמין שהנס בא ממקור א-לוהי. אך כשהכה משה על הסלע במטהו נטו העם להאמין שכוחו של משה האיש חולל את הפלא והיה במכתו מעין צמצום התופעה השמיימית. צמצום הסמכות העליונה.

כך בנחש הנחושת. עם המורגל בניסים המתגלגלים לרגליו נטה לייחס קדושה לכל הסובב אותו. היה העם נוטה להאמין בכוחו המאגי של הנחש ולכן כשנמנע העם ממלכודת זו והאמין בסמכות שמעל, עלתה לו רפואה. כמו שנאמר ,,וכי נחש ממית, וכי נחש מחיה, אלא בזמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומכונין את ליבם לאביהם שבשמים, היו מתרפאין".

אפשר להבין ברוח זו גם את היחס השונה כלפי אדום שזכה לעקיפה וניצל מעימות, מה שלא זכו סיחון ועוג, למרות יחסם העוין והמרושע כלפי ישראל. כך צווה הקב"ה. ללא סיבה ברורה.

כך אפשר להבין את מותו של אהרן והחלפתו באלעזר בנו, ללא בחירות דמוקרטיות וללא התערבותו של משה. מעורבותו של הבורא בכל שלב ושלב של נטילת נשמתו הקדושה של אהרן היתה אף היא הופעתה המשכנעת מאין כמוה ובלא ספק של תחרות מצד סמכות אחרת. הופעתה של סמכות העל, של בורא עולם בכל יפעתה.

בסיכומם של דברים נראה שיש בטהרה בכל זאת ערך. אדם המיטהר מבטא בטהרתו את כיסופיו העזים לקשור עם הבורא המצווה קשר אישי, טהור מכל נגיעה צדדית. הטהרה היא ביטוי לכוונה טהורה, ללא כל תוכן מן הצד לקשור עצמו אל מקורו הא-לוהי.