|
|
פרשת בלק תשס"ה.
תפיסת השלמות של התורה לעומת תפיסת החלקים המחוברים במקרה.
את התפיסה השלמה מאפיינת בין השאר פרשת בלק. את תפיסת החלקים המיקרית מאפיינת אליסה בארץ הפלאות מאת לואיס קרול, שהיה פרופסור נכבד למתמטיקה ולוגיקה באוניברסיטת אוקספורד באנגליה. היה בהכשרתו כומר דורש דרשות בכנסיה. ניהל סדר יום למופת, לא הרבה בשתייה והקפיד על לבוש מהודר כיאה לתקופה הויקטורינית הקפדנית. אבל משום מה אהב בצורה מוגזמת ותמוהה ילדות קטנות, ולמענן חיבר סיפורי ילדים שהתפרסמו בעולם כולו והפכו לאבן יסוד שרוב ספרי הילדים שהתפרסמו במאת השנים האחרונות ניזונים מתכני ספריו. אלא שלא בכדי היה מחבר אליס בארץ הפלאות מומחה לפילוסופיה ולמתמטיקה, ומאות ספרים ומאמרי מחקר פרשניים נכתבו כדי לדלות רמזים פילוסופים ומתמטיים מספריו. הוא השתדל לתאר בספרו עולם ללא גבולות מקום וזמן. שני ממדי יסוד קיום טבע האדם והחי. מן הצורך בדמיון מפותח ומשוחרר מכל עכבה וגבול כדי לצייר קיום ללא ממדים אלה. והנה, פרשתנו מתארת עולם שגם בו אין ממש מוגבלות של ממדי הזמן והמקום. משתוללים בו יסודות של כישוף. של ערבוב עבר הווה ועתיד. של ממדים אנושיים מתחלפים לכאורה לשרירות ליבו של האדם. חיות משוחחות בידידות ובנעם עם האדם, מלאכים ויצירים שמיימים מעורבים בפעילות של ממש במעשיו של האדם. ובכל זאת רחוקה פרשתנו מן התאור המתהולל וחסר הגבולות של אליסה בארץ הפלאות. הדגש המפריד ביניהם מצוי בעקרון השלימות של התורה. אין העולם בנוי חלקים חלקים ולא שכבות ערוכות זו על גב זו. הכל מיקשה אחת. יצירה שלמה מאת בורא העולם שהוא בורא אחד ויחיד. כך נחסך מן העולם המודל של שכבה חיצונית ולה חוקי הגיון מתמטי מסודרים בסדר הגיוני למופת של סדר שאי אפשר לדחוס בו אפילו סיכה. עולם מסודר למופת נעדר יישום וקיים רק בספרי המתמטיקה וההגיון. למעשה מקבל העולם את המדע המתימר לשאוב את הסדר וההגיון ואת השיטה האחידה מן המתמטיקה, בעוד שבמציאות מתקשה המדע להסביר תופעות פשוטות כרעיון האנטרופיה, החוק השני של הטרמו-דינמיקה בפיזיקה, המצביע על תהליך של התפוררות הפוגע כמעט בכל חומר מחומרי היסוד של הבריאה. מתקשה המדע להציע הסבר, כיצד למרות חוק האנטרופיה מחזיק העולם מעמד זה אלפי שנים. נקח לדוגמא את היחסים בין הנפש והגוף, מה שנקרא פסיכו-סומטיקה. הרפואה עד היום ממלאת פיה מים בנסותה להסביר שילוב יסודי זה. רוב המחלות של האדם המודרני מקורם במפגש שבין הגוף לנפש. ברפואה אין שמץ של נגישות לבעית יסוד זו, למרות התקדמות מדהימה לכאורה של הטכניקה. נראה בעצב שהתקדמות הטכניקה ברפואה עומדת ביחס הפוך לנסיגה שבהבנה מקפת של בריאות האדם. לצרכי הגנה מצביע המדע על הצלחתו בהארכת חיי האדם, אך שוכח להזכיר, משום מה, שאין הארכת חיים זו מקדמת את איכות החיים. אדם היוצא מביתו אינו בטוח שיחזור ולא ייקלע לתאונת דרכים. מלחמות חסרות הגיון מכלות מליוני בני אדם והעולם כמנהגו נוהג. איש לבצעו מתימר לאחד וללכד את עולם ,,התרבות" לממדי ,,כפר גלובלי" בעוד שהמדע מתפאר בהתמכות נקודתית. התמכות בפרט אחד תוך התעלמות בוטה ופושעת בתחום הגובל השכן. כך ברפואה וכך במחקר בכל תחום. ולא רק בתופעות בולטות עסקינן. השכבה החיצונית שתוארה לעיל מונחת על שכבה שמתחת המכוסה בסמיכה מפרידה לכאורה, אך מחוררת כגבינה שוויצרית ומקיימת עמה דו שיח והשפעת גומלין לא רישמית. עולם ההכרה מודרך ואף נשלט על ידי תת ההכרה שמתחתיו. עולם החלומות מן השכבה התחתונה מושפע אף הוא מעולם הדמיון ושניהם קונים לעצמם שביתה בעולם החיצון מבלי שתהא להכרה ידיעה או שליטה בהם. כך סידר לו האדם ,,המפוקח" כרטיס כניסה לעולם הדמיון, כרטיס כניסה נעדר רשמיות, וכך רוקד האדם בשתי חתונות כאחת. מצוחצח ומסודר מעל לשולחן המנומס, ושורץ קסמים, יצרים, שדים ורוחות מתחת.. ואיש אינו פוצה פה ומצפצף תוך התעלמות מהשפעת הגומלין שבין שתי השכבות. מכבסת מלים שלמה נוצרה כדי להעניק לאחדים מהשרצים שמתחת תעודת כניסה רשמית. כל זאת מתוך הכרח לבטא יסודות קמאיים שבתשתית אישיותו מן העבר הרחוק הממשיך להציק בהווה ומשיחיות מדומה המלבישה את העתיד המפחיד במחלצות סימפטיות. אין התורה גורסת גישה מתעלמת זו מן המציאות הממשית. אין התורה זקוקה להכחשה של העבר והעתיד, ויודעת להעניק אשרת כניסה אף ליושבי מרום ואף ליצורי תופת ממעמקי הגיהינם. גם את גן העדן אין התורה מכנה גן העדן האבוד אלא, הקיים אך השמור לצדיקים הקיימים גם בהווה, ולא רק בסיפורי מיתולוגיה בספרים עתיקים. למען האמת, אין ספרים עתיקים. הכל קיים בהווה. גם העבר וגם העתיד נפגשים בהווה. גם בני אדם וגם שוכני עליון. אדם ובהמה תושיע ה'. ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל. כך יכולים בלעם ואתונו לשוחח שיחה אינטימית, כך יכולה האתון להוכיח תוכחת מוסר לאדונה המתימר להבין שיח עליון, וכך יכולה הבהמה להבחין במלאך לפני שנוכח בו אדונה. כך יכולים בלק ובלעם להחליף ביניהם קסמים ולהפעיל כישופים לשוא. כך יכול עם ישראל להיות מחוסן מכישופים מסוכנים. ברם, אין חכמה ואין תבונה מפני גבולות המוסר והיצר. גבולות המוסר הם המלכדים עולם נאור. בהיעדרם מתפורר העולם בלעם מבטא את האדם המתוחכם לעילא, אך המתעלם בזלזול מתנשא מן הצדיק, זה האיש המגביל את עצמו במוסרות המוסר. המוסר מחלחל דרך כל הרבדים של שכבות הקיום ומעניק להם אשרת כניסה. המוסר הא-לוהי הוא הדבק המאחד בין כל חלקי היקום האנושי. כל המתעלם ממנו, חכמתו בכל סודות הבריאה לא תושיענו. בלעם נסה לנצל אף את קשריו הטובים עם בורא העולם בכבודו ובעצמו, תוך שהוא מנסה להתעלם מהמוסר הא-לוהי ולקלל את שאינו ראוי לקללה. בדרך הקשה למד שעמלו היה לשוא. בדרך הקשה למד שהמפתח הפותח את שערי הטבע ואף את שערי ההיכלות שבשמים הוא מפתח המוסר הא-לוהי. בלעם, ברוב רשעותו העניק מפתח זה של אי מוסריות לבנות מדין, ובפריצת דרכי המוסר החטיא את ישראל ופגע בהם. ללמדך שאין הלכידות מצויה בטבע הבריאה. מפתח המוסר נמסר בידיו של האדם. רק השימוש הנבון במפתח זה גורם ללכידות שלימה בין האדם והעולם. חשוב לציין שאין התורה חוששת מחלוקת הבריאה עבור האדם. הפרדה בין קודש לחןל, בין טמא לטהור ואף באדם עצמו. טומא וטהרה תלויה דוקא באפר פרה אדומה. הפרדה בין מאכלות כשרים למאכלות אסורים. אף בלבוש קיימת הפרדה בין צמר ופישתים הפרדה הנקראת שעטנז, הפרדה בין זרעים שונים הנקראים כלאי זרעים, כלאים של בעלי חיים בחרישה, כלאי הכרם ואיסור הרכבה באילן. הפרדות אלה לא נתקבלו על ידי ההגיון האנושי הלועג לחוק השרירותי לכאורה שבהם. אין התורה חוששת מפיצול כביכול שעלול לעלות מהם אצל האדם שומר תורה ומצוות. ההיפך הוא הנכון. הקפדה על הפרדות אלו מחזקות את שליטתו של האדם ומקיפות, מאחדות את שליטת האדם בעצמו ובאורח חייו המלוכדים על ידי צו מגבוה. אי קבלת ההפרדה על ידי אלו שאינם שומרים על צו התורה פותחת פתח של הפרדות שאין לה הצדקה, הקפדה על רכוש היחיד מפני זרים שהוא יסוד מוסד ביהדות גרמה ליהודי יחס של כבוד לרכוש הזולת. שלי שלך ושלך שלי הנה מידתו של עם הארץ כשם שהקפדה קיצונית על שלי שלי ושלך שלך היא מידת סדום. חסד מקרב רחוקים. צדקה יוצרת שלום יותר מבריתות בין עמים, בריתות שנוצרו על מנת שיעברו עליהם כעילה למלחמות מיותרת. הפרדה מוסרית היא נר לרגליה של התורה. הפרדה כריסון עצמי ולא הפרדה במהות העולם ולא הפרדה ביצרי האדם. עולם נפרד מפצל את האדם. אדם הכופה הפרדה מוסרית על עצמו גורם לאחדות בעולם כמו שנאמר: ,,תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם".
|