הפולמוס  על  הרב  ווינברג  בעל  השרידי  אש  זצ"ל.

 

      בהיותי כנראה מי שזכה להיות הקרוב אליו יותר מכל המשתתפים בפולמוס על דרכו ואישיותו, נראה שאני חייב לצאת מגדרי ולהביע את דעתי. לא מוכר לי איש שהשתתף בצורה ישירה בכתיבת חלק ממאמריו ותשובותיו כמוני. תשובות לא חשובות עניתי בעצמי. הרב הסתפק בחתימת שמו בלבד. על תשובות בעיתיות, כנושא חדש שלא נדון בעבר בספרי השו"ת או בנושא חברתי ציבורי היה נוהג לנתח את צדדי הבעיה כשהוא משתף אותי, מבקש ממני לברר באחרונים כשהוא נוטל על עצמו את העיון בראשונים. בפגישה הבאה הבאתי לו את מה שמצאתי באחרונים וניתחנו שוב את הבעיה לאור הנתונים החדשים. בדרך כלל נתבקשתי לסכם את החומר ולהגישו אליו לעיון ולנסח את התשובה. שיתוף פעולה זה נמשך במשך כעשר שנות שהותי במחיצתו. כ"כ הייתי נוהג להזמינו לשבוע אלינו לכפר הסמוך למקור מגוריו במונטרה. לקראת סיום שהותי בשוויץ ניסה להניעני מלחזור לישראל והציע לי את רבנות לוצרן או אמסטרדם, כך שאשאר באירופה ואמשיך לעבוד במחיצתו. טענתו היתה שהלחץ הקיומי בישראל והעיסוק בפרנסת משפחתי שמנתה בשעתו חמישה ילדים קטנים, ימנעו ממני להמשיך ולהתפתח בתורה. כעבור כשנתיים מתאריך עלייתי ארצה בתחילת תשכ"ד, נפטר. במשך שנתיים אלו המשכנו בקשר מכתבים. לצערי לא ראיתיו עוד. השתתפתי בהלוויתו וכתבתי מאמר עליו בספר הזכרון שהוציא תלמידו הנאמן הרב קלמן כהנא זצ"ל.

      מן הפולמוס נראה נסיון לסווג את הרב בסיווג הרגיל. האידיאל היהודי מעלה על נס את האיזון בין ההשתייכות והחירות. מצד אחד קיימות ביהדות מסגרות אידיאליסטיות התובעות מסירות מוחלטת, מסירות המאיימת למחוק את אישיותו, חירותו של המשתייך. ובעיקר את מקוריותו. מצד שני מצפה היהדות מן המאמין לשמור על האני המקורי המהווה תרכיז של יכולות המיוחדות לשורש נשמתו, שלו בלבד, שהשימוש והביטוי של יכולות אלה הוא תפקידו בעולם. הנטיה לסיווג נוטה להדגיש את ההשתייכות עד כדי טשטוש והתעלמות מן המיוחד לאישיות המועלית על נס. נראה לי שכאן נעוץ שורש הבעיה לנסות ולסווג את הרב וויינברג. הרב זצ"ל היה חסר כמעט את תכונת ההשתייכות. לא היתה מגירה שהתאימה לסיווגו. אף לא מסגרת משפחתית. לא תנועה רוחנית. לא תנועה חברתית ואף לא אישית. עם כולם נראה מחובר כשלאמיתו של דבר לא הזדהה ולא השתייך לאף אחת מן המסגרות. תכונה זו הפכה אותו לאישיות יוצאת דופן מכל גדולי ישראל. כל אחד יכול היה לראות בו דוגמת מופת לנטיית לבו. היותו אטרקציה לחוקרים ולהיסטוריונים ואובייקט לסקרנותם אף היא שייכת לתכונת החירות ללא השתייכות שאיפיינה אותו משום שזכתה להופיע כנושא העומד בפני עצמו נקי ממעורבות אישית. כך הופך הרב למגוון של היבטים המייצגים בתנאי מעבדה את הזרם שהיה נשוא המחקר.   לא קמה בעולם התורה אישיות שנויה במחלוקת כמוהו. ההיה גאון ליטאי טיפוסי? משכיל מודרני? שייך לזרם פוליטי? (אגודת ישראל, מזרחי) התייחס לתנועת תורה עם דרך ארץ של שמשון רפאל הירש? היה ציוני? מדוע לא עלה ארצה? מה היה יחסו לגדולי ישראל בזמנו, בדורות הקודמים. מה היה יחסו לתנועת המוסר? לקונסרבטיבים, לרפורמים. לחסידים. על נושאים אלה היו לנו שעות ארוכות של שיחות, וויכוחים ואפיזודות אישיות על קשרים אישיים שהיו לו עם רבים מהם כהרב קוק, החפץ חיים. הרב חיים עוזר גרודזנסקי, הסבא מסלובודקא, רבה של העיירה התורנית מיר, רבי אלי ברוך קמאי, ראשי ישיבות ואף אדמורים מכל העולם שעלו אליו לרגל, כולל מנהיגים פוליטים מישראל, דתיים וחילונים. חלק מדעותיו אודותם לא הייתי מעז להעלות על הכתב מחמת דיסקרטיות, שללא ספק לא היה משמיעה באזני אם לא היה סומך על נאמנותי הדיסקרטית. אולי בעקבות הזמן המפקיע את האישי והופכו לאידיאה באוסף של אמונות ודעות, אשנה אולי, את דעתי.

      לעת עתה אסתפק בקביעת עקרונות אחדים על מנת להשליט סדר במבוכה הגדלה והולכת מחמת הפולמוס שאינו זורם על מי מנוחות אלא מגביר תאוצה.

הערותי:

א.       הרב היה בעל אישיות עצמאית, רבת אנפין ששמר על עצמאותו מתחילה ועד סוף ולא וויתר על רגישותו ומקוריותו, ולא הקריב את דעתו האישית על מנת להשתייך למסגרת כל שהיא. מסיבה זו חשש לדור במרכז יהודי בארה"ב או בישראל לאחר השואה וגם לפניה. זו הסיבה שחש בנוח בברלין בחברה של יהדות גרמניה. מעולם לא ניסה ואף לא הצליח לטשטש את המנטליות ואורח החיים הליטאי שהווה לה דוגמא מובהקת. העדיף לתפוס עמדה מן הצד, שאיפשרה לו לשמור על שיפוט אובייקטיבי. אופיו הביקורתי היה פעיל, ומושחז. לא עשה רושם שנמנע מלהשתמש בביקורת זו, נראה שאף נהנה הנאה מרובה מנקיטת עמדה ביקורתית בכל דבר וענין. יש לציין בהערצה את נטייתו לשיפוט אובייקטיבי ומעמיק ללא כל משוא פנים. דעתו הרחבה וידיעותיו המקיפות בכל ענין העניקו את הממד הערכי והמדעי לשיקול דעתו.

ב.       באופיו היה איפכא מסתברא. לא סתם לשמה, אלא מתוך שאיפה לאובייקטיביות. לכן היה טורח, בלא מעט הנאה לפקוח את עיניו ודעתו של בר-שיחו אל הצד השני שניסה בר שיחו להתעלם ממנו. כך היה טוען טענות של ציוני לבר שיח מאגודת ישראל או לקיצוני ממנו, ובאותה מידה הפגין דעות שמרניות לעילא לבר שיח מן התנועה הציונית. כיוצא בזה טרח בהנאה הגובלת באכזריות לייצג צד ליברלי הילכתי בפני קנאי קיצוני ולהיפך.

ג.        לאחר א. וב. מובן מדוע התייצב בנקודת ההשקה שבין שני העולמות. המודרני והשמרן. בהיותו איש התאוריה ואיש המציאות המתפתחת גם יחד. תכונה שהכשירה אותו להיות פוסק מובהק ומן המובילים והמנהיגים שבתחום הפסיקה, ובבעיות מתולדת הזמנים החדשים בעיקר.

 ההבדל בין פוסק מקצועי לגדול הדור הוא בדיוק בנקודה זה. הפוסק המקצועי מתמחה בתחום הטכני של הפסיקה. מנתח בעיה שהתעוררה במציאות על פי מרכיבי האסור והמותר ההלכתיים המצויים בספרי הפוסקים ומברר לאיזה צד נוטה המצב, תוך התמקדות נקודתית.

      לעומת זאת רואה הגדול בתורה גם את ההשלכות הציבוריות, את הזרמים והנטיות המאפיינות את הילכי הרוח שבדורו, כשהוא צופה בעיני החכם הרואה את הנולד את התגובות של בני דורו ובני הדורות הבאים. מה שנקרא בלשון החוקרים בשם מטה-הלכתי. אם הדור נוטה להתכנסות ולהדגשת השונה והוא זקוק להתחשבות בתופעות חדשות המתדפקות בעליל על דלתות ההלכה, ונוצר צורך להכניסם אל תחת כנפי השכינה, לא ימנע עצמו גדול הדור מהתייחסות מדוקדקת ומהתחשבות בהלכי רוח אלה, מתוך תחושת אחריות עמוקה כלפי דורו.

      אם הדור נוטה להתפרץ קדימה אל מחוזות תעתועים ולאמץ לעצמו חידושים מקרוב באו, לא שיערום אבותם, על חשבון הזנחת המסורת והמנהגים המקודשים מדורי דורות, יעמוד גדול הדור בפרץ באומץ על אף אבני הבליסטראות הנזרקים עליו. כך בנטיה של הנשים המתפרצות למחוזות לא להם, וכך בחידושים ובאופנות שבסימן מרד הנעורים ומרד הדורות, באופנות הלבוש, בצורות הבידור והבילוי, חידושים שהמאפיין אותם היא התשוקה להיות ככל הגויים. חילוני עם כיפה, תרבות כללית על חשבון תרבות יהודית. כניסה לתחום זה דורשת הבנה מעמיקה בשורשי הבעיה על מנת ליצור סינטזה המכניסה את התופעה החדשה אל תחת כנפי השכינה. על כך הכריז החתם סופר: חדש אסור מן התורה. איסור כולל ללא כל נסיון נקודתי לעיין בכל תופעה בפני עצמה. עם כל הערצתו למרן החתם סופר, נקט הרב בפתיחות ולא בהתכנסות המתעלמת מן הבעיות שהזמן גרמא.

ד.       התחשבות נקודתית לגופו של אדם ולא רק לגופו של ענין. כך הביע את דעתו האישית לבר שיח, ידיד אישי, לעיתים בניגוד לדעתו הכללית והמגובשת באותו ענין, וגם זאת תוך חשיפת ההיבט המקופח מחמת הדעה הכללית והמקובלת. כך הביע בפני תלמיד ישיבה את ביקורתו על עולם התורה החסר גישה שיטתית ומסודרת על פי כללים ועקרונות בשיטת הלימוד. יש לציין שלא הסתיר דעתו זאת בפני בר שיח מעולם האקדמיה. כך מנע מתלמידים שחונכו בעולם הישיבות המסוגר להצטרף לעולם ההשכלה ואף זו המצומצמת שהיתה נהוגה בסמינר לרבנים בברלין שעמד בראשו. הוא הבין שהגישור בין שני העולמות וההבדלים בגישות מחקר ובכללי המשחק השונים כל כך, עלול לשבש את עולמו של בן ישיבה ממזרח אירופה. הוא אף ציין בפני בגאווה מספר גדולי תורה שבצעירותם ניסו להתקבל לסמינר והוא מנע זאת מהם ובהשפעתו המעודדת חזרו לעולם הישיבות וצמחו לגדולי תורה.

ה.      מכל האמור ברור עד כמה יהיה בלתי אפשרי לגבש דעה על האיש ועל דעותיו. יש להוסיף הערה חשובה: קיימת כיום נטיה להשתמש בפסקי ההלכה הלא שיגרתיים של הרב גם  לבעיות זמננו, ביחס לשיתוף האשה בבחירות, בשירה משותפת ובלימוד תורה, ובבעית שיתוף לימודי חול בלימודי קודש. יש להדגיש שבהתחשב בפתיחותו ובהתחשבותו ברקע החברתי והאנושי בקנה מידה רחב ולא רק נקודתי הילכתי טכני, נראה שאם היה נוכח בנטיה הקיימת כיום להתרחק מן המסורת ולרדוף אחר חידושים ולהתאים עצמם ,,לרוח הזמן" היה מבין בדעתו הרחבה שכיום יש לחזור אל מקורות ההלכה ברוח ישראל סבא ולחזק את המסורת דווקא. מתוך הכרה אישית עמוקה של האיש הייתי סמוך ובטוח שלא היה מתייחס בכבוד לחברה הפוסט מודרנית, פוסט מדעית, והיה רואה בתופעות אלה סמפטום למחלת הדור המידרדר לכדי פשיטת רגל אנושית וערכית, על.. הרס התא המשפחתי וההפקרות המוסרית. מאידך גיסא, היתה מתחזקת אצלו התביעה לשיטות הלימוד ולהחדרת סדר ידע ושיטתיות שכה טרח לשלבם בדרך הלימוד הרווחת כיום בעולם הישיבות. בהיותו בעל שיפוט רב צדדי ידע הרב לקרוא את תמונת המצב בשלימותו וראה את המעלות והחסרונות של שני הצדדים. מצויים בציקלוני אפיזודות ששמעתי מפיו על אישים ומנהיגים, שיש בהן כדי להמחיש את הדברים. גורם הזמן עשוי להתיר את פרסומם כאמור, בעזרת הנותן ליעף כח.