יום אחרון של פסח תשנ"ט.

                                                   הקרע  ותיקונו.

קריעת  ים – סוף.   לשם מה היה צורך בקריעת ים-סוף מיד לאחר יציאת מצרים.

      קריעת ים-סוף – קרע קיומי, חיוני לשחרור מן הזרימה הסוחפת של מלחמת הקיום, והמונעת אפשרות ליצירת זווית ראיה וממד אישי משוחרר מנגיעות. מאז ממשיך הקרע הקיומי הגורם למהפכות המטלטלות את האדם הקטן (הלא מתבונן) מקיצוניות לקיצוניות ומאפשרת למתבונן לנקוט עמדה מן הצד ולגבש פרספקטיבה המאפשרת לא רק שליטה במצב שאיבד את הצפון ומונעת סחרור מערכות, אלא גם יכולת לגבש אחדות משלימה מן הקצוות. המתבונן הוא האמן והאינטלקט החושב שחברו יחדיו, מוח ולב. ופינו דרך לממד הגובה: ,,ימינך ה' נאדרי בכוח, ימינך ה' תרעץ אויב". קרע קיומי הוא היוצר את סדק החדירה של האמונה. פתחו לי פתח כחודו של מחט. מאז ועד היום מיטלטל האדם כשהוא שרוי בתוך קליפת אגוז על גלים סוערים כשריד לקריעת ים-סוף. כאותו סער שאיים על האניה שבה הים שרוי יונה הנביא הבורח מפני ה' משום שהיה סבור שהמצב הקיומי הוא מיקשה אחת לטוב ולרע והוא בלתי חדיר לתמורות ולשינויים, ונידון למצב ללא תקנה. העם היהודי נושא את נטל הקרע הקיומי מאז ועד היום. וזה שורש הגלות. כל ניסיון של היהודי להימלט מתפקידו זה נדון לכשלון. גם מדינת ישראל נושאת בנטל הקיומי בצורה חריפה יותר מן הגולה. קרע מדיני, בטחוני, חברתי, דתי הזועק לתפקידו החיוני של המתבונן שילוש קיצוניות ומצב קוטבי זה לחומרי עיסה מגובשת למתח יצירתי חיוני מאין כמוהו אח ודוגמא בתולדות האדם. היכן הוא האמן ההוגה שיטול את המשימה.  ברית בין הבתרים: תחילתו של הקרע במישור האישי לאומי אך עדיין לא במישור הקוסמי כבקריעת ים-סוף. ללמדך שתחילת הקרע במישור הפרט, עובר לכלל ומסתיים בקרע הקוסמי. האדם הוא המפתח לקוסמי ולא להיפך. המבול במישור הקוסמי נגרם על ידי קלקולו של האדם. ההפרדה (הקרע) שבין השמים והארץ נגרם על ידי ההפרדה שקרע האדם את הקשר המשלים בין החומר והרוח, שהאדם הופקד על תקינותו השלמה. מתן תורה הוא התיקון לקרע הקוסמי, ולכן נתן הדבר את רישומו על המעגל הקוסמי ולא נשאר בגבולות המעגל האנושי והלאומי בלבד. מכאן האחריות הבלעדית שהופקדה בידיו של האדם.

      מנקודת מבט זו אפשר לראות את תפילת האדם שמטרתה להביע את כוונות האדם לתקן את הקרע המאפיין את מצבו הקיומי של האדם, קרע המתחיל באדם עצמו, קרע שכלי, נפשי, גופני ורוחני עובר לקרע העוכר את יחסי אדם לחברו, ומשפיע על הקיום כולו.

      לאמיתו של דבר נעוץ הקרע בראשית סיפורו של האדם החוטא. החטא הוא קרע, ערעור ההרמוניה בקשר שבין הבורא לאדם. חטא האכילה מעץ הדעת גרם לגירוש מגן העדן ולקרע בין האדם והאדמה שממנו קורץ האדם. בזיעת אפיך תאכל לחם. קרע בין האדם והטבע קרע שמטרתו תיקון. מכאן ואילך על האדם ליצור הרמוניה. לא עוד הרמוניה נתונה מראש שהאדם ניתק עצמו ממנה וכל מה שעליו לעשות הוא לחזור אליה, אלא קרע שנוצר בעטיו, ועל האדם ליצור את ההרמוניה על ידי יצירתה מחומרים פרי יצירת רוחו. תפקיד יצירתי שבורא עולם הטיל על האדם לא כעונש דווקא אלא כקידום, ולשם כך כרת ה' ברית עם אברהם, ומוקדם יותר עם נח ובניו, ומאוחר יותר עם בני אברהם יצחק ויעקב – עם ישראל. מכאן עם ישראל נושא באחריות, ובייסורים על הקרע, משום שתפקידו להתמודד עם קרע זה. גם במצרים חלו עשר מכות בעטים של ישראל, שיצאו מארץ מצרים המושחתת. אף כאן קרע של אדונים ועבדים, יוביל לקרע בין עם ישראל לארץ מצרים לקראת הקרע הקוסמי-פסגת תהליך הקרע שהחל בגירוש מגן העדן ועלה לפסגת קריעת ים-סוף ומשם החל תהליך חדש של תיקון! תהליך של תיקון האדם ללא התייחסות אל הסביבה – מדבר. בשלב הבא תיקון כוחני ולא רק נפשי בתוך האדם אלא קוסמי רוחני – קבלת התורה שהשפיע על הקרע הקוסמי שכופף ונענה לתיקון הרוחני שחולל אדם כשותפו של בורא העולם, עושה דברו דרך לימוד התורה וקיום מצוותיה, מצוותיו של בורא העולם נותן התורה. מכאן ואילך אין האדם מחוייב לבריאה ישירות, אלא דרך הברית עם א-לוהיו, ברית התורה.

      המאפיין העיקרי של תיקון הקרע הוא כאמור ההרמוניה האנושית. בין אדם לעצמו: פנימיות כמרכז השולט בחוץ. לקראת הרמוניה בין פנים וחוץ. מכאן הרמוניה המתבטאת בין אדם לחברו. שאר היבטי הקרע נתון בידי בורא העולם ,,אנא ה' הושיע נא". אצל אדם פרטי ואצל חברה ששם הקרע בולט יותר, פוטנציאל התיקון גדול יותר, ושם נוצרות עדיין יצירות מקוריות של רוח האדם.

      זה א-לי ואנוהו – קריעה שהיא תיקון: קריעה של האיכות הפנימית מן החוץ על מנת להתחבר אל הגובה ולהעניק לו ממשות. נוה, בית ונוי. לחיבור זה. אהבה מחברת בנימה דקה שיש לה המשך של ממשות. של בית. ממשות אישית: בית ויופי.

      המערב ניסה לאחות את הקרע מבלי לתקנו, על ידי אמנות חברתיות, בריתות פוליטיות ונימוס. שלא לדבר על מערכת של חוק וצורת ממשל דמוקרטית. כל אלו תכסיסי השהייה ועקיפה של הקרע ללא כל נסיון להתמודד עם בעיות הניגודים, הסתירות והקצוות. ברגע קריטי קרסו המערכות המכאניסטיות והיו כלא היו. שכלול המצב הקיומי מבחינה טכנית וארגונית אין בה תיקון אלא כדי להסתיר את הקרע בעלה תאנה. ויעשה להם חגורות. להחזיק את הקרעים בכפיפה אחת אך ללא תיקון! רשימת הניגודים-שבתוך האדם. בין אדם לחברו. בין אדם למקום. בבריאה עצמה, בין הרוח והחומר – התיקון – בנין בית המקדש. התורה – מכשיר ההרמוניה היסודי והמקיף ביותר. בראתי יצר הרע – סמל הגורם לקרע – בראתי תורה תבלין. כאמור אין בחזרה לטבע משום תיקון אלא נסיגה מרמת האדם לרמתם של בעלי החיים שלא נבראו בצלם א-לוהים.

      קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים-סוף. קשה זיווגו על אדם כקריעת ים-סוף, בא לומר שהקרע הקיומי קשה ויש לטרוח לתקנו. להודיעך שהקרע הקיומי כפרנסה ובנין המשפחה אינם משוחררים מהתמודדות עם הקרע הקיומי החל גם על יסודות בסיסיים אלו.

      ואהבת את ה'.. בכל לבבך ובכל נפשך. בכל – באחדות של הנפש והלב המפוצלים, הקרועים, משום שגם אל שרשי הקיום האנושי חדר הקרע ואהבת ה' וממנו אהבת האדם ואהבת הקיום במסגרת עבודת ה', שם בלבד טמון הפתרון לקרע. ועוד, שגם לעבודת ה' חדר הקרע ויש להכיר בכך ולטרוח על תיקונו גם במדרגות אלה: כל הגדול מחברו – יצרו גדול הימנו. כל הגדול מחברו, חלה עליו חובת התיקון ולכן עליו לעבור דרך הקרע כשם שאברהם אבינו עבר בין הבתרים. כך שרוי היהודי יותר מן הגוי בעין הסערה של קריעת המערכות הקיומיות ותסביכיו הקיומיים עמוקים וכואבים יותר כדי לאלצו לעסוק בתיקון ובהתמודדות עם הקרע. כך ארץ הקודש,שהציונות הייתה סבורה שיש בעצם השיבה אליה משום פתרון לקרע הקיומי של היהודי בגולה,ציונות זו עומדת בפני שוקת שבורה בהיות הקרע הקיומי חריף ומסוכן דווקא במדינת ישראל, מסוכן ומקיף יותר מאשר אי פעם בגולה. בתרבות, בכלכלה, במדיניות, ברוחניות (בין דתיים לחילונים) ובבעיות הבטחוניות, הנראים כדרך ללא מוצא, עד שהחל תהליך מסוכן של התעלמות כגן עדן של שוטים. ופתרון אין מלבד פתרון: ,,והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי"..

הנסיך הקטן.

      הקרע הקיומי באדם עצמו: הכפיל. חוסר הכרה ומודעות עצמית. קרע בין הלעשות והלהיות. החפצא שבאדם פעיל כאשר האדם עצמו משקיף על עצמו מבחוץ כבמות קליני.

      אצל ניצולי השואה וצאצאיהם. השקפה של כמעט שוויון נפש על מצב קיומי ביש. מתוך קבלת דין פסיבית שאיננה קבלת דין שמים אלא שוויון נפש מתוך ייאוש. אם ניצולת שואה שרצחה את רצון החיים אצל בני ביתה מבלי שאיש ינסה לעצור אותה. להיפך, צאצאיה מחקים את התנהגותה. האחד קיבל על עצמו את מפלט הטירוף. שני האחרים השקיעו עצמם בתורה כאביהם והחזיקו מעמד: לולא תורתך שעשוע (צורת קיום הרמונית ללא קרע).  . אבי המשפחה ראה כיצד מכוון הנאצי את אקדחו לראשו של אביו, והוא כילד קטן ניתלה על זרועו של הנאצי והסיט את האקדח והציל את אביו. הילד גדל ופיתח קרע קיומי בהתגלמותו הקשה. טוב לזרים ובלתי נסבל במשפחתו החיה את הקרע מתוך קבלת דין תוך פיתוח קרע נפשי – אישי של חובה על חשבון הנאה והאדישות במקום שמחת חיים ובעיקר אצל שתי המשפחות מסווה דתי, גישה נוורוטית מכאניסטית: חומרות, הקפדה וכפיית דת דוגמאטית החונקת את החיים ועוטפת גם את הקרע בסחבה של טורח טכני ותפיסה דתית המתעלמת מכל צורך של רגש ואנושיות, נפשית. חברתית ומעשית. גילום של עוורון אנושי במסווה של נוורוזה כפייתית דתית המתעלמת טוטאלית מכל שמץ של צורך אנושי, טיפוס המטביע את חותמו על אופי החברה החרדית כולה. שהלעשות דוחק כליל את רגליו של הלהיות והחובה את ההנאה. הקרע הקוסמי חדר גם לתחום האדם עובד ה' וניתק בין הלעשות והלהיות. בין עבודת ה' הטכנית לבין האדם עובד ה'. הקרע של השואה בא להזהיר מפני ניתוק זה, ואיש לא הפיק לקחים כפי הנראה.