פרשת נח תשס"ג.

 

בדרך  אל  ההשגחה  הפרטית.

 

      צמצום הבחירה החפשית צמוד כשלהבת בגחלת ליחס אל ההשגחה הפרטית וכל שינוי בבחירה גורר במקביל הערכה מחדש של מרחב ההשפעה מלמעלה, בבחינת הצמד המשלים: אתערותא דלעילא ואתערותא דלתתא. האתערותא דלעילא משמעה מעורבותה הישירה של ההשגחה בהפעלתה של הבריאה. המבול, לדוגמא הביא לידי המחשה את ידה הקשה והגורפת של ההשגחה הכללית. הדברים הקשים ,,וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ.. ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה, מאדם עד בהמה.. ונח מצא חן בעיני ה' " ,,ויאמר ה' לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס" ,,והנני משחיתם את הארץ" ותוך כדי דיבור ,,והקימותי את בריתי איתך"..

      נניח לבעיות העקרוניות המתייחסות לידיעת ה' מול אכזבתו מן הבריאה אשר ברא. נראה שהקושי אורב מכוון שונה. אין הקושי בלהיות או לא להיות, אלא בשינוי שיטת ההנהגה הא-לוהית.

      תוך כדי דיבור מופיע המונח ,,כי עשה את האדם בארץ" לעומת ,,אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה. ההשגחה העליונה התייחסה אל הבריאה כולה והאשימה את האדמה בשותפות למעשי האדם. כך זכתה ארץ הקודש בעתיד ליחס מיוחד כבר בתקופת המבול כמאמר הנביא ביחזקאל: ,,בן אדם, אמור לה את ארץ לא מטוהרה היא,לא גושמה ביום זעם". יחזקאל כ"ב, כ"ד.

      כמאמר אור החיים הקדוש בבראשית ו' ,,הכיר כי רוב התיעוב הוא לצד יסודו שהוא בנוי מן הארץ.. כי הוא (הארץ) יסוד הגס ונגדי לרוחני בתכלית" כוונתו שהתחרט הבורא שעשה את האדם מארבעת היסודות שאחד מהם הוא יסוד העפר, שהיה יכול לעשותו משלושת היסודות האחרים. הארץ נענשה ,,שאף ג' טפחים של עומק המרישה נמוחו ונטשטשו" (רש"י).

המונח בריאה מתייחס לשלב הראשון של הבריאה, השלב המושלם אך החסר בחירה והשגחה

                       פרטית. (עיין מאמרנו לפ' בראשית תשס"ג).

המונח עשייה מתייחס לשלב השלישי המכאני ברמת ,,הלעשות" ללא ה,,להיות". את ההשגחה ברמה חיצונית מכאנית זו העביר ה' לרמת האיכות המתייחסת לשלב הבריאה. התייחסות אל הצדיק ולא אל כלל מין האדם כפיון על לוח השחמט. מכאן ואילך מתמקדת התורה בתאור הצדיקים כמתווים את מסלול הבריאה, ולא עוד מסלול מקיף ביחס בורא – עולם, אלא בורא אדם, תוך התמקדות בצדיק יסוד עולם, הקובע, השותף, האחראי לעולם אל מול הבורא. תהליך מתקדם מנח ועד אברהם עשרה דורות. נח שייך עדיין להשגחה הכללית המקיפה את הארץ וכל אשר בה ועליה, היקום כולו, השגחה המתמקדת והולכת עד לאברהם שבו מתחיל מסלול חדש של השגחה פרטית ישירה שלא דרך העולם, אלא בורא – אדם כמרכז וכמפתח לכל המתרחש בבריאה מכאן ואילך.

      בינתיים היה הבורא מהפך את התכנית המקורית. בהמשך לדברי אור החיים הקדוש, היה האדם כאדני השדה. מטבורו ומעלה מן העליונים, ומטבורו ומטה קשור לאדמה, יונק כוחו ממנה. יונק, לטוב ולרע. מושפע מן הארציות המגושמת על כל הכרוך בה. תלוי בצרכים פיזיים, ומושפע מגירויי הסביבה. בחירתו החפשית היתה מוגבלת בתנאי החומר.

      מן הצד הטוב היה האדם יכול לשלוט בחומר ולבטא דרכו את בוראו, במקרה הטוב בלבד. במצב של רפיון היה נשלט על ידי הפיתוי. גם האכילה מן הפרי האסור באה לידי ביטוי קיצוני ההשפעה של התלות באדמה. המצב דרש שינוי. התרת הקשר הישיר והעמוק מדי עם האדמה והשפעתה. ,,כי האדם עץ השדה" הגדרה נפלאה זו מילאה תפקיד מרכזי מדי בהתנהגות האדם. כל המפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה, הרי זה מתחייב בנפשו, נראה שאפשר לייחס גם מכוונה זו להזהרתם החמורה להתמיה. מה נאה אילן זה במשמע, תלות וחיזוק הזיקה ליניקה מן הקרקע כאילן זה. בעוד שמן הממד של הגובה אמור היה האדם לינוק מלשד התורה יותר מלשד  האדמה. האומר מה נאה אילן זה כשהוא מפסיק ממשנתו ומחליף יניקה מן הגובה ביניקה מן הקרקע, הרי הוא מתחייב בנפשו תוך שהוא מכניס עצמו למגבלות החומר כשהוא מוותר על היניקה מן הגובה, יניקה האמורה להעניק לו כוחות רוחניים על מנת שיעזר בהם לעשות שימוש רוחני בנתוני החומר. ,,ארורה האדמה בעבורך" למענך. קלקול ההרמוניה, רפיון התלות שלך באדמה, שלא תוכל להישען עליה, למען תגיע למסקנה שאין לנו להישען אלא על אבינו שבשמים. שמא תאמר, היה מן הראוי להחליף קשר של מטה בקשר של מעלה ולנתק לחלוטין את תלות האדם באדמה, לו היה כך, היה האדם מפסיק להיות אדם והופך למלאך. לא זאת היתה הכוונה של הבורא ביצירת האדם. תפקיד האדם להוכיח נוכחות א-לוהית בחומר דווקא. עם חטאו של קין הלך והחמיר הקשר עם האדמה מאוהב לאויב. ,,ועתה, ארור אתה מן האדמה.. כי תעבוד את האדמה, לא תוסף תת כוחה לך". ולא בכדי עבר האדם לעסוק בבעלי חיים, והאבות היו רועי צאן ולא עובדי אדמה. התלות באדמה מגביל והשפעתו רעה. הקשר עם האדמה זקוק לאלטרנטיבה על מנת למנוע תלות.

      המפגש בין האדם לבורא עובר דרך הזולת, כדברינו בפרשת בראשית. המודעות לאיכותו של האני. וההכרה באיכות הא-לוהית עוברת דרך ההכרה באיכותו המקורית של הזולת. מכאן המעבר מן האדמה כמרכז יניקה אל היחס אל הזולת; חסד, אחריות. ערבות הדדית ובעיקר, תא המשפחה כמרכז יניקה אנושי – רוחני תפס את מרכז הזירה. מעתה תפגיש התורה את האדם עם המסלול המשפחתי בקצב הולך וגובר, עד שהפריזמה המשפחתית תהיה לזוית ראיה א-לוהית. קרינת המיקרו קוסמוס תגבר על קרינת המקרו קוסמוס בהתרחשות הקוסמית.

      מן הראוי לציין שמושג הבית כרשות היחיד, הקן המשפחתי לא ירד עדיין לעולם. משפחה כמעגל סגור ושלם, כמיקרו – קוסמוס. אך מושג הזוגיות היה קיים גם קיים. מתקופת ה,,לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו" החל האדם למצוא את מקומו במסגרת הזוגיות, ממסגרת זו יצא לכבוש את העולם ואליה חזר חבול: למך ונשותיו, עשרה דורות עד נח שבנו את העולם, ובכל זאת מתמקדת התורה בתאור ארוך ומפורט של השגיהם המשפחתיים דווקא. ויולד את.. ויולד בנים ובנות. הבית כמוסד מוכר ומסודר היה צריך להמתין עד גלות מצרים, ויעש ה' בתים למילדות, אך המעגל המשפחתי הצר והממוקד החל עם נח. ,,ויסגור ה' בעדו" ,,והבאים: זכר ונקבה". ,,והטעם ויסגור ה' בעדו הוא לשבח, מציין האבן-עזרא, בעת הזאת, טובה יותר מהפתיחה. ובעת אחרת לגנאי". התיבה בודדה את האדם והרחיקה אותו מן העולם אך סגרה את הזוגיות על מנת להגן עליה כמאמר האבן-עזרא. ,,וישאר אך נח ואשר אתו בתיבה" איש ואשתו. ומיד אחרי כן ,,ויזכור א-לוהים את נח" ,,ונח יכלול זרעו אשר אתו שם" מוסף הרמב"ן. נח כמושג משפחתי ייצג את המיקרוקוסמוס, ובזכות כך ניצל.

      ערך המשפחה אינו מורכב מן הזוגיות אלא ממעגל שלם של זוג וצאצאים. על הזוגיות עצמה הרחבנו את הדיבור בפרשה הקודמת. היחס בין הזוג והצאצאים נדון בהרחבת מה בפרשתנו, בדמות ההסתבכות של נח האב עם בנו הקטן חם. ברכת נח לבניו וכל הקורות אותם. שמהם התפתח המין האנושי עד היום הזה ומהם נפוצו על פני כל הארץ. מן המשפחה המורחבת נוצרה החברה האנושית. הנסיון להעמיד את החברה המורחבת במקום המעגל המשפחתי הצר נדון לכשלון בעטים של תוצאות ההרס הטמון במעגל המורחב. כינוס לרשעים, רע להם ורע לעולם. הלא הם דור הפלגה הנודע לשימצה. לא מוזכר במקום כל שהוא תוצאה שלילית כפרי המעגל המשפחתי. להיפך, תוצאה שלילית נפרסת על פני מרחב ההיסטוריה מן המעגל השיבטי דווקא החמולה, שעוררה מתחים בין שבט לשבט, אך לעולם לא בין מעגל משפחה צר למעגל משפחה אחרת.

      תפקידים של האב והאם. האב כבר מופיע בשלב זה. האם חסרה עדיין וממתינה להופעתה עד לאבות, אצלם חוגגת המשפחה המלאה והשלמה. לא במקרה היו האמהות עקרות. תפקידה של האם עתיד היה לדלג על מהמורות ולפרוץ מחסומים ,,טבעים" כביכול, מכשולים שנזקקו למעורבות א-לוהית בטבע ולא רק לברכה. האם היהודיה, לידתה בנס והופעתה בנס. אין אישיותה של אשת נח, אם שלושת הבנים הידועים, ממלאת תפקיד כל שהוא בחינוכם ואינה מצויינת במקרא מלבד שמה. ואולי נולד הקלקול של דור הפלגה מחמת היעדר תפקידה הפעיל של האם.

      מרכיבי המשפחה: מרכיב המהווה סיבת הסיבות לתא המשפחתי היא האינטימיות שבמצבה הגולמי אינה נראית על פני השטח, קרי אצל היחיד השרוי בבדידות מושקעת האינטימיות ומושכת אחריה אל תהומותיה של האישיות גם את כל שאר מרכיביה, לאמור, האינטימיות בולעת כחור שחור את האישיות כולה משום שהיא נטולת היכולת לדיפרנציאציה, לאבחנה בין המרכיב הראוי לצאת לאויר העולם, לבין מה שעדיין טעון דגירה, הבשלה. בקיצור, הבדידות מונעת מן היחיד את יכולת האבחנה בין אובייקט לסובייקט. הפינה השקטה, החבויה והשומרת על גרעין המקוריות של האישיות, המשמשת מקום דגירה והבשלה של מרכיבי האישיות המקוריים, המצטיידים דרכה בציוד החיוני טרם חשיפה. הרחם. אם כל חי. חוה, היא אם האינטימיות, ולא במקרה היתה היא הגורם לחשיפתה של רשות היחיד והצגתה המבישה לעיני כל. ,,ויידעו כי ערומים הם". חוה יוצרת האינטימיות ,,כבודה בת מלך פנימה" משכנעת את בעלה לתור אחר מקום מחבוא. בית מסתור, רשות יחיד הופיע לראשונה כצורך החסר עדיין בתפאורת גן-העדן, בהכרח, משום שאין גן-העדן מתוכנן כמקור מסתור כלל, משום שהתכנית המקורית דאגה להרמוניה מושלמת בין הפנים והחוץ, לאדם היחיד, הבלתי מפוצל עדיין. עם הופעתה של חוה נוצר הפיצול שאילץ את האדם הפסיבי עדיין להתעמת עם הזולת, עם בת הזוג, התמודדות שעלולה להסיח את דעתו מתפקידו כמייצג את הנוכחות הא-לוהית. מחמת ההתמודדות אולץ האדם לעסוק בהגנה עצמית: – תחילתו של מנגנון ההישרדות הטעון סכנת ההרס. הבורא ית' בחכמתו הוסיף ואימץ את הצורך ביצירה על מנת לאזן את הפיתוי שבהיסח הדעת הטמון במנגנון ההישרדות. התנאים השוררים בגן-העדן לא התאימו כאמור לעיסוק הפעיל ביצירה, הניזונת מן הדלק שבבחירה החפשית, שלא היה לה ביטוי במסגרת ההרמונית של גן-העדן. כך נאלץ האדם הבוחר את מסלול ההתמודדות בסגנון היצירה לצאת ולהתמודד עם קרקע בתולה ולבנות עצמו בסגנון חדש שסימנו המובהק היתה האבחנה בין רשות היחיד לרשות הרבים.

      ההבדל המאפיין את האבחנה בין רשות לרשות אינה בין היחיד לרבים אלא בין היחיד לזולתו. כך נוצרה הזוגיות, ברשות היחיד המתמודדות עם רשות הרבים. האינטימיות נושאת מאפיינים המתרחשים בין שני בני הזוג. עד כמה שהדבר תמוה, אין כאן הבדל שבכמות, שבין שנים לשלושה וארבעה אלא הבדלי איכות, איכות המוציאה מן הכח אל הפועל את המיוחד והמקורי שבפנימיותו של כל אחד מבני הזוג המסייעים זה לזה ויוצרים את האתגר למשוב ולמודעות העצמית של המקורי ולהכרה של הזולת, הכרה המעניקה ערך אובייקטיבי מבוקר ומעריך את המקורי. מן האמור ניכר שלפנינו תהליך הטעון השתדלות ערכית של הערכה, אהבה איכפתיות לזולת, תחושת אחריות וערבות הדדית. תהליך שבפרשתנו מוצא את ביטויו בפרפורי הגסיסה של האגו, של היחיד שעדיין לא למד את לקח האחריות ההדדית. לקח שלמד נח בדרך הקשה בתיבה. שהקשר הביולוגי שבין הצאצאים לאב, ובין שני בני הזוג, אין בו מאומה המבטיח את הופעתה המרכזית של הזוגיות ולאחריהם את הופעתה של המשפחה, יחסי הורים וילדים, ללמדך שקשרים המאפיינים את מעגל המשפחה האינטימית טעונים לימוד ועבודת המידות. הסיפור על כבודו האינטימי של נח, שחולל על ידי חם, בנו הקטן, ותגובתו החמורה של נח. סיפור המורה על חלל ריק המסכן את שלימות התא המשפחתי. נושא שהמקרא ממשיך לפתח ולהגדיר את מרכיביו לאורך כל ספר בראשית.

      מכאן מן הראוי להקדיש הרהורים אחדים על התרומה המכרעת של המעגל המשפחתי לשלמותה של החברה והקלקולים המאיימים לחסל את החברה עם דחיקתה הצידה של המשפחה ואיבוד ערכה.

      החברה המאטריליסטית המחפשת פתרון טכני לבעיותיה, תוך זלזול בחשיבותם של ערכים, ראתה במשפחה אבן נגף, פשוטו כמשמעו, בהעמידה את המבנה החברתי המורחב, קרי החברה הפעילה, היצרנית, בבחינה של ,,לעשות" תוך ניתוק מן ,,הלהיות", חוץ מכאניסטי ללא פנימיות אנושית, ייחודית. מבנה חסר חיים של רגשות וערכים, מבנה שהרגשות וערכיו הפכו למותגים המיוצרים בממלכת האשליות ההוליוודית כחיילים על לוח השחמט. מערכת הרואה בהבאת צאצאים לעולם בעית ייצור פונקציונלית. כגישה המדעית טכנית לרפואה לא אנושית. כפי שהתבטא מכר, רופא בעל הישגים מדעיים, בעל תואר פרופסור ,,כמה טוב היה לעבוד במרכז רפואי אילו לא היו בו חולים." לאמור, לו היו בתי החולים מעבדות למחקר רפואי ולא מרכזי רפואה המעניקים מזור לחוליים וליסוריהם של יצורי אנוש.

      שיקול הדעת מתרחש על הציר אובייקט סובייקט, מן היכולת לחוש ולדמיין פתרון בעיה ועד לניתוח האוייקטיבי של המצב, הטעון בדיקה וביקורת, בדרך לאישור וגיבוש ההצעה לפתרון הבעיה, מסלול זה אינו אפשרי ללא האינקובציה המתרחשת ברשות היחיד, בו מקבל היחיד הכרה וגירוי מתנאי העימות בשניים, מן הזוגיות דווקא. מכאן שללא תנאי הזוגיות לא היה היחיד מסוגל לפתח ולגבש פתרון אובייקטיבי לבעיות הקיום המורכבות והרגישות של ההתנהגות האנושית, לא בהתייחס לתחום הבין אישי בלבד, אלא גם בתחומי התנהגות יצרנית, בטחונית כלכלית, אינטלקטואלית ואמנותית. המעבדה הענקית לבדיקת הנחות יסוד אלה היתה ברית המועצות על שיטותיה הבולשביקיות, על הפילוסופיה המאטריליסטית – כמותית, על מחיקתה של רשות היחיד תוך התעלמות בהכרח מן הייחודי, ומדכא את ניצוצי המקוריות. מדינת ענק שהיתה בשעתה אסם התבואה של העולם, תוצרת שהיתה סיכום של אריסים מדוכאים אבל קשורים בטבורם ובליבם לאדמתם מדורי דורות, בשיטות של ימי מתושלח, נעצרה לפתע והפסיקה את הייצור, וזאת לאחר מהפך בולשביקי שהתפאר בשיטות הארגון המודרניות והמשוכללות, הכוללות תפיסות עולם כלכליות גלובאליות עטופות בערכי צדק. המתנגדים שמחים להצביע על הכשלון של השיטה היומרנית שהביאה רעב וחורבן ושפיכות דמים שאין שני לו בהסטוריה. לדעתם חסרונה של השיטה בגלובליזציה המתכחשת לשוק החופשי הפרטני של מילטון פרידמן האמריקאני, שכלכלתו המשגשגת של השוק החופשי מוכיחה את צדקתו. בעיני המעמיק לנתח את החברה הבולשביקית, לרבות זו המשתוללת בישראל זה שני דורות, נראה שאין הכשלון שייך לתחום הכלכלי. הכשלון רובץ למרגלותיו של חורבן הבית היהודי. עקירה בזרוע של רשות היחיד. הרס התא המשפחתי, הלנת הילדים בבית ילדים תוך עקירתם מזרועות אמם. העמדת האם, האשה ברשות עצמה. באידיאל שוויון זכויות האשה החלה ברית המועצות, שלא לשם הגנה על כבודה של האשה אלא על עקרון ביטול הנאמנות לתא המשפחתי וראייתו כיריב הבא על חשבון לשלטון התובע נאמנות עיוורת. שטיפת מוח של שלושה דורות עשתה את שלה. התוצאה – משפחה חד הורית: סבתא, אם וילד,ללא אב. ללא סב. הילד גדל באוירה נשית הנאחזת אחיזה אובססיבית בקרבן, כחיית מחמד טרף לגחמה האמהית. ילד הכפוף לרודנות הנשים מאבד את גבריותו, נצוד בבגרותו על ידי אשה שאינה מעונינת באישיותו אלא בזרעו. לאחר שסיפקה את מבוקשה היא מסלקת את הבעל האב בבעיטה ונשארת עם טרפה וחוזר חלילה. כך מתפתחת חברה ללא איזון של הדדיות בין הגבר והאשה. חברה בלתי מאוזנת, נטולת שיפוט אנושי בכל תחומי החיים. מדע לא אנושי, כלכלה לא אנושית הכופרת בגורם המכריע של ההיבט הפסיכולוגי, משל אין הכלכלה בראש ובראשונה התנהגות אנושית העוסקת ברכוש. כלכלה חסרת יסוד אנושי מצליחה כשיטה קצרת טווח. כך הבטחון הנלחם בצרכיו האנושיים של החיילים ומתייחס אליהם כחיילים על לוח השחמט. פיטום המערכת הצבאית בגישות הבנויות על איסטרטגיה ולוגיסטיקה בלבד אינו יכול לצפות לערכים אנושיים, למסירות נפש, ולאחוות לוחמים. צבא נטול אנושיות אינו עומד במבחן בעת מלחמה מתמשכת. הוא אינו צבא מנצח. הוא מנגנון מסורבל וחסר יעילות הגובל באטימות ובטמטום. כך במדיניות וכך בהישגים אינטלקטואלים הזורמים באפיק טכני וחסרים אינטואיציה ודמיון יוצר. והתוצאה החמורה מכל: חברה נטולת מנהיגות.

      מנהיג אינו יכול לצמוח במשפחה חד הורית, ללא דמות אב, מוקף בנשים מסרסות. תלות באם אובססיבית יוצרת אדם חלש ומותש על ידי נוורוטיות חיצונית (של האם) החודרת פנימה במשך הזמן ומתאזרחת באופיו של הקרבן, אדם ללא שיקול דעת עצמאית, ללא חשיבה יוצרת התלוי בגירויים, ומצפה להוראות.

הקשת  בענן.

      הגמרא במסכת חגיגה ט"ז. מאשימה את המסתכל בקשת: ,,כל שלא חס על כבוד קונו, ראוי לו שלא בא לעולם" ובאמת, בדורו של רבי שמעון בר-יוחאי ורבי יהושוע בן לוי לא נראתה הקשת, שלא היו צריכים לה בזכות הצדיקים שהגנו על דורם. לכאורה מה פגם בשימוש בברית בין העולם לבין א-לוהים. ברית זו ניתנה לאדם כרשת בטחון בשעת דמדומים, כאשר מתרוקנת זכותו של האדם, שאינו עושה שימוש נאות ביוזמת הבחירה שניתנה לו על מנת שיעמוד כעצמאי רב זכויות לפני בוראו, כאברהם שנאמר בו ,,התהלך לפני והיה תמים, שהתהלך בזכות עצמו,ולא כנח שהיה זקוק לתמיכה ולא התהלך בכוחות עצמו וחי תוך צייות להוראות ולא בזכות עצמו, שנאמר ,,את הא-לוהים התהלך נח". לאמור, התורה נוקטת בשיטת חינוך המחנכת לאישיות מקורית, בעלת איזון בין החוץ והפנים, שממד הגובה הערכי מעניקה ביטוי לאיכותו המקורית. אב המייצג את מידת הדין. אם המייצגת את מדת הרחמים המשלימים זה את זה במעגל המשפחתי, כזה הוא האידיאל האנושי בתורה. מדת הדין של מעלה – קשה. מדת הדין של מטה – רכה, מגלה הרמב"ן בפירושו על הקשת. ללמדך, שעדיפה ההתערותא דלתתא, דרך יוזמת הבחירה של האדם השלם, המאוזן, העומד לפני בוראו בזכות עצמו, על הברנש הכפייתי, בעל האישיות החלשה הזקוק ומצפה לסעד מן האם, ולחסדי שמים הנאלצים להחזיקו בזכות ברית הקשת ולא בזכותו שלו. ברנש זה אינו חס על כבוד קונו משום שחונך על תלות באדם, באמו, במקום בטחון בה'. רק בעת צרה, החושפת את קלונו ברבים, תולה חסר ישע זה את עיניו למרום ומזכיר לבוראו את הבטחתו בברית הקשת. משל היתה הקשת מכשיר של בטחון. היכן היית עד כה, בוגד קטן שלי.