|
פרשת משפטים תשס"ג.
ללא מתווכים. לשיטתו האנושית של ה,,אור החיים" הקדוש.
,,הנה אנוכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום וגו'" ,,הישמר מפניו ושמע בקולו, אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם" ,,אינו מלומד בכך, שהוא מן הכת שאין חוטאין.(רש"י) ,,כי שמי בקרבו" הישמר מפניו כי שמי משותף בו". מי הוא מלאך זה? ,,ורבים השתבשו בזה. יש אומרים כי המלאך הוא ספר תורה, בעבור כי שמי בקרבו. ואחרים אמרו הוא ארון הברית. ופירשו ושמע בקולו, הכתוב בו, ואמרו לא ישא לפשעכם. וכל אלה דברי רוח... כי אם מיכאל שרכם והוא הגדול, ...וזה המלאך הוא מיכאל" אבן-עזרא.
רמב"ן: ..ויש לשאול, שהרי הגזירה ההיא לא נתקיימה, שהקב"ה אמר לו ושלחתי לפניך מלאך, כי לא אעלה בקרבך. ומשה בקש עליה רחמים ואמר אם אין פניך הולכים, אל תעלנו מזה.. ונתרצה לו הקב"ה.. והתשובה לפי הדעת הזאת, כי הגזירה ההיא לא נתקיימה עם משה בימיו, .. אבל לאחר מיתתו של משה רבינו, שלח מלאך, וזה שאמר הכתוב ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו.. ועל דרך האמת המלאך הזה שהובטחו בו בכאן הוא המלאך הגואל, אשר השם הגדול בקרבו".. וכו'.
אור החיים: פירוש מלאך זה, הוא המלאך הגואל את האבות (שהיו כזכור עובדי ה' דרך הבחירה, דרך האתערותא דלתתא), לא משרת ממשרתיו, אלא מלאך גדול כידוע למשכילים, כי כי אין אנו מכירים מלאך אמצעי, אלא הוא יתברך ושכינת עוזו, המתיחדת עמו, בסוד ה' אחד ושמו אחד.. ,,אל תמר בו" כאן רמז לפעולת האדם אשר תסובב תמורת טוב ורע, ועבד מולך, ושפחה יורשת גבירתה, ועל זה יתנקם נקם מהעושה תמורה (איזו) ולא ישא לפשעכם. גם מלאך זה, ידוע הוא כי הוא בחינת המשפט..: ואומרו, כי שמי בקרבו, השכילו בדבר הזה, כי באמצעות חטא האדם, יסובב פרידת אלוף בקרבו.. ואמרו ז"ל שמו כשם רבו, והוא שדי, כי עולה מספר עצמו של השם, ובחטא האדם יסתלק שם שדי ממנו,.. והשכיל לב משכיל בדברים באומרו כי אם שמוע תשמע בקולו, כמדבר על הזולת.." ,,ויקח משה חצי הדם: מי חלקו, מלאך בא וחלקו" רש"י כ"ד, ו' ,,ומכאן למדו רבותינו שנכנסו אבותינו לברית במילה וטבילה והזאת דמים".. רש"י. ,,ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו.. אשר דבר השם, נעשה ונשמע.. נעשה לתכלית שנשמע בקולו כעבדים המשמשים את הרב שלא על דרך לקבל פרס" ספורנו. יחסי הדדיות. כבר נדון בפרשת יתרו ענין ההדדיות, מושג שאינו מצוי בשום דת מן הדתות. מעין תעוזה להעמיד את הבורא והנברא על אותו יסוד של יחסים. יסוד הברית בין שווים לא בא אך ורק להעיד על ענוותנותו של הקב"ה, אלא להצביע על מטרת ענוותנותו, שבאה לשתף את האדם באחריות לבריאה, באופן שווה בין יוזמת הבחירה של האדם לבין ציפיותיו למענה של ההשגחה, שאם לא ייענה, יידע שהאשמה היא בפגם ביוזמת בחירתו ולא ישליך את האשמה בצד השני אלא בו בעצמו יראה את הסיבה לרפיון הקשר בינו לבין קונו. ברית על בסיס של שוויון מוחלט, בהקפדה על דיוק מוחלט, עד שהיה צורך במלאך כדי לחצות את הדם באגנות לשני חלקים שווים לחלוטין. שוויון ללא תנאי, ללא תרוצים, צודקים ולא צודקים ככל שיהיו. אין ביחסי הדדיות יחס של שליט ונשלט, של שופט הגוזר את דינו בשרירות אלא שניהם, השופט והנדון מצויים באותו הצד. כך יש על היוצא חייב בדין לראות בשופט מסייע להצילו מגזל, מממון שאינו שלו. לכן ,,נעשה ונשמע", נעשה את שנבין, ונשמע ונקבל אף את החלק שקשה לקבלו. התחייבות על הכל מכל צד. אין בהסכם הנחתם בין בעלי הברית התחייבות על מחצית הסכום אלא על כולו. כך מפרש הרמב"ן בדין שותפים שלוו ממון שיכול המלווה לגבות את מלוא הסכום מכל אחד מן השותפים משום שכל אחד מהם התחייב על מלוא הסכום והוא יטרח לגבות את המחצית ששילם בעד שותפו מדין ערב. מכאן מודעה רבה לאורייתא, כלל גדול שעליו בנויים כל יחסי בורא לעובד ה'. כלל שאינו זוכה לתשומת הלב הראויה. כשותף בברית עם הבורא נפתחה לפני האדם היכולת הא-לוהית להיות לנוכחות א-לוהית עלי אדמות על כל המשתמע מכך, ביכולת לחרוג ולהתעלות מעל למגבלות החומר, המקום והזמן, ולהיות כמלאך לרגעים, כלשון הזהב של ה,,חזון איש". למעלה מן המלאכים. מלאך גדול. רעיון נועז מאין כמוהו המשתמע מלשונו של אור החיים הקדוש. אכן, המגוון והמרחק בפרשנות של המלאך שהובטח להדריכם בדרך בואם אל הארץ המובטחת, מגוון זה פותח פתח לפרשנות נועזת למדי. האבן-עזרא מביא, ומבטל אמנם את האפשרות שמלאך אינו אלא ספר התורה או ארון הברית. ,,וכל אלה הם דברי רוח", אין דחיה זו חריפה כדברים שאינם ראויים להישמע מחמת אי התאמתם להשקפה הנכונה ואף לא כדברים בטלים בלבד. מדברי פרשנותו של אור החיים נראה שהמלאך הוא האדם עצמו. בהיותו שותף לברית הקדושה, ממלא הוא תפקיד של סובייקט ואובייקט כאחד. הוא המקבל והוא הנותן. הדקדוק בדבריו מורה על אפשרות זו: ,,מלאך הגואל את האבות". ותוך כדי דיבור רומז האור החיים על נקודה מרכזית ברגישותה בהשקפת היהדות. בעית השימוש במתווך. ,,כי אין אנו מכירים מלאך אמצעי אלא הוא יתברך ושכינת עוזו המתייחדת עמו בסוד ה' אחד ושמו אחד. ומה טיבו של מלאך אם לא כממלא תפקיד של מתווך? אור החיים הקדוש רומז להיבט האנושי של נוכחות הבורא בעולם: השכינה בבחינת צד הנוקבא של הבורא בכבודו ובעצמו. הנוקבא כצד של הבורא, מתייחס אל האדם ולא כישות נפרדת מן הבורא. כשיטת ההתייחסות אל האבות ב,,א-ל שדי", שהיא שיטת הבחירה היוזמת, כביטוי לאדם עובד ה' הדבק בא-לוהיו, שיטה שאיפיינה את האבות, ושהוחלפה ברובה בדורם של יורדי מצרים. ,,אל תמר בו: כאן רמז לפעולת האדם אשר תסובב תמורת טוב ורע, ועבד מולך, ושפחה יורשת גבירתה, ועל זה יתנקם נקם מהעושה תמורה".. נראה שכוונתו של אור החיים על יכולת האדם, אף כאן, כשותף שווה זכויות, שמכח שותפות זה הוא בעל יכולת א-לוהית להטביע את חותמו על הבריאה, במעגל קיומו הצר והנרחב, הכל לפי דרגת שלמותו כעובד ה', בעיקר בתחום ההבחנה והשליטה האנושית-מוסרית של טוב ורע ובתחום שליטת האדם והתמורות הנתונות למרותו: כעבד מולך ושפחה יורשת גבירתה. הוא הגורם, המשפיע והוא המושפע: גם מלאך זה ידוע כי הוא בחינת המשפט. הוא השופט והוא הנשפט בבחינת ,,ונקרב בעל הבית אל הא-לוהים" ובבחינת ,,נצחוני בני" בבית דין של מטה, "כי שמי בקרבו" בכח הא-לוהים שבו, ובהתנהגותו: כי באמצעות חטא האדם" בכוחו של האדם ,,יסובב פרידת אלוף בקרבו" עלול האדם להשפיע על הצד השני של הברית ,,ואמרו ז"ל, שמו כשם רבו, והוא שדי.. ובחטא האדם יסתלק שם שדי ממנו" ממי, מן האדם! יסוד מרעיש ומהפכני זה, יש בו כדי לענות על תמיהות רבות ביחסי אדם-א-ל. לדוגמא: תכף להזאת הדם כאות לברית עלה משה ועמו אהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל ,,ויראו את א-לוהי ישראל" ענין זה קשה ליישבו ונתייגעו בו המפרשים. ונראה שמכוח הברית התאפשר המחזה הנורא למרות ה,,כי לא יראני האדם וחי" יכול האדם המתעלה בכח שותפותו בברית לחזות את שותפו האחר מצדו שלו ולא מצד השותף. יוכל לראות את השותפות ולא את השותף. על דרך זו יש להבין את הפרשנות הסמלית שמעניק אור החיים לפרשת עבד ואמה עבריה. ,,אם אדוניו יתן לו אשה" ,,כל הפרשה בדרך נסתר :.. אם אדוניו האמיתי ,,כי לי בני ישראל עבדים" יתן לו אשה.. כי אינו אלא שמש לנפש, שבשבילה ייקרא אדם וכו'.. והכוונה לנשמה שנתן לו הבורא וכו' ,,כאן רמזה התורה סוד גדול והוא כי יש לך אדם שקנה נשמתו באמצעות חוזק מעשיו הטובים, ונעשה הוא בעלה של נשמה קדושה.. כך יש להבין את צו התורה: ,,ואנשי קודש תהיו לי" על האדם לעבור אל הצד הא-לוהי, הקדוש שבו עצמו אם יתאוה להכנס כשותף בברית. לאמור, בזכות הצד הא-לוהי שבאדם יכול וראוי הוא להיות שותף בברית. כמו כן יש להבין את הפסוק ,,וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך" במה שונה הבטחה זו לבריאות מהבטחה הקודמת ,,אם שמוע תשמע.. כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, כי אני ה' רופאך". וכבר הובא במפרשים שהכוונה ב"וברך את לחמך ואת מימיך" שיתברך המזון במעיו. לפי זה יתברר ההבדל בין הבטחה זו לקודמתה, ששם יתברך האדם בהתערבותו והשגחתו הישירה של הבורא, שישתחרר האדם מתלות בדרכי הטבע ויתרפא בדרך נס. לעומת זאת, בפרשתנו מתכוונת התורה שיברך ה' את הקשר שבין הטבע והאדם, שיתברך המזון במיעיו. כל מזון, ולו הדל ביותר, ולא יוכרח האדם לתור לו אחר מזון משובח ויקר דווקא. לאמור, בכוח השותפות ההדדית עם הבורא לא יהיה הוא תלוי ומונהג על ידי כוחות הטבע, וגם לא יצטרך להינתך מן הטבע אלא יתייחס אל הטבע וישלוט בו כאדון אל עבדו הנרצע, ויקבע את יחסו לטבע ויפיק ממנו את צרכיו, ואת בריאות גופו. סיכום זה נאה לצוויי התורה לאורך הפרשה והוא המשך ישיר לחלק הראשון בפרטי הדינים וההלכות שבין האדם לחברו. לאמור, משנתברך האדם וזכה להשתתף בברית עם א-לוהיו, מן הראוי שיראה בחברו אף הוא כשותף לברית ולא כמתחרה במלחמת הקיום הכוחנית והאכזרית. ולא ישליך על חברו אחריות ולא יאשים את חברו, לא יכנע למנגנון ההישרדות ולנטיתו לזקוף את ההצלחות לעצמו ולהטיל על אחרים את אשמת כשלונותיו, אלא ידון את עצמו כשם שהוא דן את חברו על יסוד ההדדיות. גם לא כסגפן המזוכיסט העובר אל הקצה השני, המזכה בכל את חברו ומאשים בכל את עצמו, אלה רואה את עצמו ואת חברו בהדדיות של שיתוף מלא, חלק כחלק בהצלחות ובכשלונות, כנאה וכיאה לבעלי ברית של אמת. וחסל סדר שנאה וחסל סדר קנאה, ושלום על ישראל. כך נראה לפרש את הנאמר בגמרא במסכת שבועות דף ט' ששעירי ראש חודש נועדו לשרת את בורא העולם על מנת לפייס את הלבנה על שהורדה מגדולתה. ועל כך מעיר הב"ח שהוא סוד. שהרי מה צורך לו להקב"ה לקרבנות. ומה ועל מה חובה עליו לפייס את הלבנה. ונראה שאפשר להבין מקצת שבמקצת מענין נסתר זה לפי שיטת אור החיים שלאדם יכולת לפייס את הלבנה בתוקף ברית ההדדיות, ובזה תורם הוא לאיזון שבבריאה, שנפגע מקיפוח הלבנה. ובזה אנו מזכירים בברכת הלבנה ,,ויהי רצון.. למלאת פגימת הלבנה ולא יהיה בה שום מיעוט, ויהי אור הלבנה כאור החמה.. ..כמו שהיתה קודם מיעוטה.. ,,וללבנה אמר שתתחדש, עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה!! מה נפלא המראה הגדול הזה, מחזה שדי של מעורבות האדם בבריאה, ושייכותו ותרומתו לא רק למעשי בראשית על האדמה, אלא השפעתו מרקיעה שחקים. השפעה הדדית; שהם עתידים להתחדש כמותה!
|
|