Home

 

חנוכה תשס"ו.

 

איכות  לעומת  כמות

 

המעמיק המתחקה אחר שורשי החג נאחז בסנסיני ההלכה והמנהגים המצוינים במקורות ודולה פנינים המאירים בזוהר יקרות את יסודותיו. הנסיון לאחוז בנקודות הנעוצות ביסודותיו של חג החנוכה יעמוד כשהוא נתקע בתהייה המונעת ממנו לסטות ימינה או שמאלה. הסיבה לתהייתו היא היעדר של כל דינים ומנהגים העוסקים באכילה ושתייה וצורות לבוש המייחדות את שמונת ימי החנוכה מלבד הדלקת הנרות. מכאן העיון של משמעות המספר שמונה, מה משמעות יש לייחס לשמונה נרות, לתהליך המוסיף והולך, לדין שאין לנו להשתמש בנרות הדולקים, אלא לראותם בלבד. יש הנאחזים בסוגייא במסכת שבת דף כ" וכ"ב הדנים בטיב השמנים, במסקנת הגמרא הקובע הידור לשמן זית בלבד, ועוד מרכיבים הנספחים לעצם המהות של שמונת הימים. באשר לעצם מהות החג יש השואבים מלא חפניים נחת מן ההשוואה של מכבים לעומת יוונים. ומגיעים לבסוף למהות ההבחנה בין חכמה יהודית לעומת חכמת יוון. יש המרחיקים לכת ומסיקים מסקנה שחכמה יוונית מעלה על נס את האדם כמרכז הבריאה לעומת בורא עולם המהווה יסוד וציר שסביבו סובבת הבריאה, לפי האמונה היהודית, וכל אשר בה טפל להקב"ה. רעיון השייך ללא ספק אכן בחכמה יהודית מחכימה, אלא שהיחס בין האדם לבוראו אינו נמסר לשליח, ואינו מונח בכיסו של איש, לא של האדם בכלל, ואף לא של האדם מישראל שדי לו בהבחנה זו.

איכות וכמות.

נראה לנו שימי החנוכה משקפים הבחנה אנושית רוחנית הקובעת את ההבדל שאין יסודי ממנו. כוונתנו להבחנה בין איכות לכמות. תמיהתנו ופליאתנו שאיש לא עלה על הבחנה זו עד כה. ומן הטעם הפשוט שאיש מן הדורות הקודמים ועד לזמן המודרני לא ההין ברוב חוצפתו להפריד בין כמות ואיכות כפי שההין העידן המודרני בשימוש שעשה בכלים מדעיים, הגיוניים ומתמטים או רגשיים מיסטיים המשמשים עבורו אמות מדה לקביעתם ולהגדרתם של הממצאים והתופעות. גאוותו של האדם המודרני בכליו המדעיים הכל יכולים מהווים מעין פסגת הדעת בעיניו. וכמי שהגיע לפסגה עליו לדעת להסביר הכל. הכל מכל כל. מה שמתחתיו ומה הוא העומד לפניו. מה למטה ומה למעלה מהשגתו של בן תמותה, שהרי תחוש גאותו בוז עמוק לבן תמותה. הוא החוקר שייך לאנשי המעלה. עמד והסתפק באמות מדה כמותיות, באין לו יכולת להסביר את המהויות. ראשית קבע שאין אמת אחת אלא ריבוי אנפין. היבטים שונים ולכל אחד מהם אמת משלו. כיצד ייתכן ריבוי אנפין ואמיתות הרבה. עמד והסיק מכך שבעסקי כמות עסקינן. וכמות נמדדת על פי דירוג מן החוץ. מטר קילומטר, אמות מדה של זמן ושל מקום נפרדים אלו מאלו, כביכול זמן ומקום עומדים ניצבים זה לעומת זה במציאות האובייקטיבית, ואינם אלא מכשיר בלבד נוח לשימוש מניפולטיבי תוצר מוחו הקודח של האדם עצמו. עמד והמציא מידות בוחן. הגיון. נוסחת איזון מתמטית. פלפול, גימטריות ושאר פרפראות לחכמה. אל החכמה עצמה לא ההין להתקרב, שהרי ידע בחושו הבריא שזו אינה נקנית בגאוה אלא בענוה. יאמר איני יודע, אך אין זו ממידתו להודות בבערותו. לאחר שהעלה חרס בידו, עמד ותיקן כלי מדידה כמותי: סטטיסטיקה. זו עומדת ככלי כמותי המתעלם מן המהות הפנימית. ומשאלי דעת קהל תפסו את מקומם של ערכי מהות. "עוילם גוילם", מבטל היהודי את הערך הכמותי. מה מספר הגדודים של איש הרוח, בז לו איש הכמות. חמור הדבר שבעתיים כאשר תופסת הכמות את מקומו של חיפוש המהות. האמנם משמשת הסטטיסטיקה הסבר? מה הסיבה שרוב המחקרים המדעיים והפסדו מדעיים נאחזים בסטטיסטיקה? ילכו לחפש את האיכות כמגדירה את המיוחד שבתופעה ויהיה בידם הסבר מאיר עיניים לתופעות, אין הכח מסביר. אין הוא זקוק להסברה. דיו בכוחו הכמותי בלבד. כדי לנצח כל מהות כביכול.

"יש לי רוב" טוען עשו בפוגשו את יעקב החוזר מחרן לארץ כנען. ,,יש לי כל" טוען לעומתו יעקב בצניעותו האופיינית. יעקב שהגיע לשיא השלמות. יעקב איש האמת. שהבורא בכבודו ובעצמו קוראו א-ל! שדמות דיוקנו חקוקה בכסא הכבוד! המשפיל הוא את עצמו לפני חיתו אדם כעשו? נראה שעשו מתרברב בכמות. כמות הגדולה על מידותיו.

עשו מתרברב בקנייני עולם הזה, שאינם מתיישבים עם צרכיו, צרכי חיותו. אינו חש שיש עושר שמור לבעליו לרעתו. עושר המביא עליו טשטוש גדרים וגבולות. ריבוי המביא לידי טשטוש הדמות.

יעקב ברוב צניעותו יודע שהריבוי אינו בשבילו אלא להתנאות בפני אחרים, מן החוץ. אלו שאין להם מושג באיכות. בטיב. המתרשמים מן החוץ. ליעקב יש כל לצורך ביטוי ומילוי צרכי אישיותו הספציפית. כל המוסיף גורע, מזהירה התורה. איסור העברה על בל תוסיף. הגורם לטשטוש. ריבוי כמות גורם למיעוט הדמות. לצמצום. המשתמש בנימוק של שקר המרחיק עדותו ויגבב סטטיסטיקות ואינפורמציה שמטרתם להרחיק מן העיקר. לטשטש. להחזיר את האדם מן השקר ולסייע בידו לדבוק באמת ולהוציא עיקר מטפל, הטעימו מטעמה של האיכות. אין הזולל כמויות מבחין באיכות טעמו של מה שדוחס לתוך לועו. רק אנין טעם יודע ש,,אכול דבש דייך, פן תשבע והקאת". כמאמר החכם באדם. רק אנין הטעם יודע ערך טעמו של מזון. אין הוא סובל ממשקל יתר, משום שאכילתו טעימה. קמצוץ ודיו בכך. כבר חש בטעמו המיוחד של המזון ונזהר הוא מדלולו בכמות מטשטשת.

ריבוי אחד בלבל מאמצת התורה. ריבוי חכמת התורה. ריבוי בעשיית מצוות! על זה כבר נאמר: כל המרבה הרי זה משובח. כל היתר עוברים מן הריבויים, עליו באיסור "בל תוסיף". והאיכות סמויה מן העין, ככל ערך של ממש. ימי החנוכה נעדרי לבוש משום שהם משמשים לביטוי איכות. שבע כסמל הכוליות השלמה, שנוסף לה האחד כסמל האיכות שאין לה צורך בכמות. יחידו של עולם, הוא בלבד מקור האיכות. מכאן שחנוכה הוא חגו של יחידו של עולם האיכות. הכמות מתפתחת כפועל יוצא ממנה. אם אין גרעין של איכות מצויה בכמות, קללה בה. שלושה שאכלו ולא אמרו דברי תורה, כאלו אכלו מזבחי מתים. רק כמות של עדה קדושה. שנים. שלושה. עשרה. יש בכמות זו גרעין של איכות המשרה עליה קדושה.

להבה של שמן זית זך היא זכה, נקיה, אין בה פסולת. אין היא מעלה עשן. איכות נקיה. מוסיף ועולה. איכות חוזרת על עצמה ומתרבה באחד, רק היא הופכת כמות לאיכות.

מכאן שאין כמות הופכת לאיכות אם גרעין האיכות אינו מוצא את ביטויו בכמות מדויקת ומותאמת לצרכיו. כמות ללא גרעין איכות מתאים איננה הופכת לאיכות מעצמה. הכמות טעונה ותלויה באיכות המצויה בה. בלעדי גרעין האיכות שבה, אין בה ממש. זהו בדיוק היחס בין נס חנוכה של נצחון המעטים על הרבים לנס פך השמן שאינו מוזכר בסיפור המכבים. נס פך השמן הוא גרעין האיכות, ובלעדיו לא היה נצחון המכבים לנס. נצחון המעטים על הרבים היה לנס פך השמן בטהרתו. והיה לסמל לנצחון האיכות על הכמות.