דינאמיקה רגשית
מה שצריך – מסורת מה שרוצים – פתיחות אינדיווידואלית
טענה בפי המשתייכים אל החברה המסורתית, הנאמנים למסורת העדה והאמונים על ערכים דתיים שמה שהיה טוב לסבים ולסבתות, צריך לרצות גם את צעירי הצאן. טענתם המשכנעת היא שאחוז המבוטל של הגירושין בדורות העבר מוכיח. אכן, אחוז הגירושין לא עלה על אחוז אחד בעבר, בעוד שבדור הצעיר של היום עלה אחוז הגירושין לממדים המאיימים על יציבותו של מוסד הנישואין. יותר מכל זוג שני מתגרש. למותר לציין שנישואין שבורים יוצרים ילדים פגועים חסרי אמון בסיסי בעצמם ובקיומם. בדורות העבר היה מוסד הנישואין פרי הילולים של רשות היחיד, המהווה מבצר של קדושת הפרט, חומה בצורה המגינה על פלישה של אלמנטים שליליים מרשות ההפקר. ענין חיוני לשמירת הצביון המקורי ויחסי אהבה ואמון בסיסיים בין בני המשפחה, יחסי הורים וילדים, יחסי הורים, בינם לבין עצמם ויחס הרמוני בריא בין הילדים. כשהחרות דחקה את ההשתייכות אל השוליים, הופר האיזון בין החרות וההשתייכות. והווה מאפיין מכריע בתופעות העידן החילוני, שגרם לחרות שתיהפך להפקר ולמשיסה בידי אנשי שוליים, שנטלו את רסן ההנהגה בחברה המודרנית, הפקרות שהתמסדה בעידן הפוסט מודרני.
עם התופעה החדשה השתנו גם התנאים, הקובעים את הצרכים האינטימים של בני הזוג. תופעה חיובית כשלעצמה לכאורה. במקום מחיקת הצרכים האינדווידואלים, היתה להם עדנה וביטוי טבעי. ואין מצב אנושי העולה ברגישותו האישית מן היחסים שבין בני זוג. המסורת דוחקת צרכים אלה אל השוליים ומנמיכה את הציפיות, ומונעת אמנם את החיכוכים הגלויים ביניהם, אך אינם תורמים, בלשון המעטה, לביטוי האישי המוחמץ. נוכל לסכם את ההבדל בין החברה המסורתית לחברה המודרנית שמיעוט הציפיות שבחברה המסורתית צמצמה את אחוז הגירושין אך מנעה את עומק חווית הזוגיות.
ממחקר מעמיק לאורך עשרות שנים של קרוב לשלושים אלף זוגות מהמגזר הדתי והחרדי, נתגבשה אצלינו רשימה של צרכים אישיים, השונים מאדם לאדם, שבחלקם ניגודים משלימים, ומהם שדורשים תיאום מקביל. במקום אחר אנו מקדישים תאור מלא של צרכים אלה. נראה שהצורך ביוזמה ריגשית המהווה צורך אחד, חיוני אמנם, מן הצרכים הזוגיים, יש בו כדי להוכיח את חיוניות מיון הצרכים הזוגיים והגדרתם המפורטת והמדוייקת ככל שניתן.
הדינמיקה הריגשית
בקיצור ובמילים פשוטות הבעיה היא, מי יוזם הקשר, 'מי מתחיל עם מי', בלשון העם. מי ניגש למי בביטוי חיבה, בשפת הגוף בעיקר. מי הפעיל ומי הסביל בקשר הזוגי. הבעיה מורכבת בהתחשב בעובדה שאין הפעיל והיוזם הריגשי בזוגיות נגזר מהיותו בעל יוזמה בפעילות המעשית והחברתית. פעלתן יוזם בתחום הארגון ההדרכה, וביחסי אנוש במסגרות חברתיות, אינו מבטא בהכרח את פעילותו היוזמת גם בתחום האינטימי.
הסיווג מתחלק לקבוצות.
הקבוצה הטובה ביותר
היא כאשר שני הצדדים יוזמים. כאן אין בעיות בקשר. לכאורה. במציאות נוצר קשר של מאה אחוזים כאשר שני הצדדים הם בעלי יכולת יזמה של חמישים אחוז. כאשר לשניהם יכולת העולה על חמישים אחוזים נוצר עודף. תחת הכותרת של "כל המוסיף גורע". נוצר בל תוסיף המתבטא בטרחנות, בחוסר מרווח מחיה לצד השני. "הוא עולה לי על העצבים, נודניק, וכו' "
הקבוצה הגרועה ביותר היא כאשר יוזמת שני הצדדים איננה מכסה את מאה האחוזים ונוצר ריק שעליו אפשר לקרא את אמרת רש"י בבור הריק שלתוכו השליכו האחים את יוסף: " והבור ריק אין בו מים, אבל נחשים ועקרבים יש בו ". בפער הנפער בדינמיקה הרגשית מצטברים נחשים ועקרבים המאיימים על ההמשך התקין של הזוגיות.
להמחשת המצב: הוא חוזר הביתה לאחר יום עבודה, לימודים, ארוך. היא עסוקה במטבח, בחדר הילדים. הוא מצפה שהיא תבוא לקראתו במאור פנים, תבטא בשפת הגוף אם לא במילים חמות כמה הוא היה חסר לה. היא מצפה ממנו למחווה דומה. הפסיוויות הרגשית מתבטאת בציפיה, בהמתנה ללא יוזמה מעשית. שניהם מתאכזבים. הוא פונה לארון הספרים, לעיתון, לטלפון. היא ממשיכה בהמתנה מתסכלת במטבח, בחדר הילדים. אכזבה זו חוזרת על עצמה מדי יום ביומו בשיגרת הנשואין. השיגרה ממלאת תשעים ותשעה אחוזים מן הנשואין. היא נשברת רק ע"י אירועים יוצאי דופן המעוררים את הזוגיות מבחוץ. השיגרה המתסכלת מדכאת את הציפיות עד כדי חוסר ענין באירועים ובהזדמנויות הנדירות. מרירות מצטברת יוצרת חשדנות הדדית וחוסר אמון זוחל המכרסם בזוגיות. עד מהרה מתגבש התיסכול מתוך חיפוש סיבות שיש בהם כביכול להסביר אובייקטיבית את הדרדור בתחושת הזוגיות. כאן קצרה הדרך לפירוק הזוגיות תוך מרירות והאשמה הדדית בסיבות שאינן לענין. בדרך כלל האשמות מדומות על חוסר הבנה, התחשבות, אנוכיות, האמא שלה, האמא שלו וכו'. וזאת לאחר נסיונות פישור וייעוץ המרחיקים את החיפוש מן הסיבה העיקרית. כאשר התיאשו היועצים למיניהם הם באים טעוני מרירות עד שההסבר הפשוט של הפאסיביות מתקשה לחדור דרך המרירות, השנאה והמסקנה שאינם זוג מתאים מלכתחילה. ואכן קשה לצפות מבני זוג פשוטים להתעלות ממצב כואב ומיוסר ולהשקיף ממרום התאוריה המעניקה הסבר פשוט להפליא. קושי אובייקטיבי קיים בשינוי אופי השקוע בעומק השיגרה המטשטשת את הרגישות. במצב טרום נישואין,
כאשר אין שגרה
בתקופת החיזור, אין שיגרה וקשה לבני הזוג להבין את מצב השגרה. בתקופת החיזור קיים מצב של מאמץ רגשי של משיכה הדדית. הניזון ע"י מתח של סקרנות. של מימוש הכיסוף הקורץ של הזוגיות. אין בני הזוג מסוגלים להבין את מלוא הסכנה האורבת להם בשיגרה הזוחלת לאחר שמשאלותיהם זכו למימוש. זכותם לנוח מן המתח שלפני. קשה לקבל את האיום העתידי העלול להרוס את האידיליה שבשגרה בעמל כה רב.
אצל זוג ותיק, עמוס בצאצאים, קשה לשבור את הזוגיות ויש לפנות אל ההכרה בסכנת הפסיביות תוך פירוק התיסכול וחשיפת שורשיו הנעוצים בשרשה של נוסחת הזוגיות החסרה את גורם היוזמה ההדדית. כאמור, יש לצפות להצלחה אצל זוג בעל רמה אנושית ואינטלקטואלית שאינו שבוי בידי הפרימיטיביות. פרימיטיביות לדידנו היא גישה נוקשה וחסרת גמישות המקשה על המעבר ממסלול של הרגל למסלול חדש הבנוי על יסוד חדש. במקרה אחר מגיע חוסר ההבנה למצב של רודף, מצב שבו כל צד גורם לערעור נפשי וגופני של האחר. ריבוי המקרים של ערעור הזוגיות על רקע חסר בדינמיקה הרגשית גדול מן המשוער, הנראה לעין. ייחוס כוונות רעות, שאינן ממין הטענה גורם להטעייה וחיפוש אשמים בכוונים המרחיקים מחשיפת הסיבה הנכונה.
מצב טראגי קומי
מצוי בזוגות שבו לאשה פוטנציאל ליוזמה שביכולתה להגיע בקלות ובטבעיות לנקודת המפגש עם הבעל הפסיבי, אך מחמת מסורת נמנעת השפיעה הברוכה של היוזמה. מפי הסבתא לנכדתה כצידה לדרך הזוגיות הארוכה, ולהבטחת האושר: שימרי נכדתי על כבודך, אל תחזרי אחריו, החיזור יגרום לו לזלזל בך, לקבל אותך בזול, ללא מאמץ, שישפוך את מרירתו עד שתעני לחיזוריו, כך תתיקרי בעיני בעלך וכו'. במקרה זה נוצר פער מלאכותי היוצר תיסכול מכאיב לא פחות מן הזוג חסר היוזמה ההדדית.
מקרה טיפוסי הוא זוג שהאשה נתברכה ביוזמה שופעת ותוססת. לאמיתו של דבר, יוזמה זו משכה אליה בעל פסיבי יבש, אך נערץ עליה בזכות רמתו האינטלקטואלית, הלמדנית, המקצועית וכו'. והנה, לאחר הנישואין, התעטפה הגברת בפסיביות מעצבנת. הפכה לעצורה ומרגיזה. נשואים ארבע עשרה שנים, לזוג שלשה ילדים. הבעל בן תורה מובהק ירא שמים, שקוע בלימוד. היא מטרידה את חבריו האברכים, את רבותיו, שבעלה בוגד בה! שעות אין ספור של נסיונות לשכנעה רק הגבירו את תיסכולה. כאשר כלו כל הקיצין התיאשו היועצים ושלחו את הזוג אלינו. האשה פותחת במתקפה בוטה. אתם הגברים חסרים חושים חדים של אשה. שנתיים נמנעתי מלקיים את חובת הטהרה על מנת לנסותו. הוא לא טרח להעיר ולשאול מדוע אינני טהורה. אין זאת אלא מסיבה אחת, שיש ברקע אשה אחרת. כאשר נרגעה מקיצפה הפניתי בדיסקרטיות את אצבעי לכוון הבעל שישב קפוא, ללא אומר ועיניו זולגות דמעות. במקום להציע לבעל להגן על עצמו, עניתי אני במקומו: בעלך פסיבי, אציל, ביישן שאינו מסוגל לבטא את צרכיו האישיים. אני מתפלל שיסלחו לך בשמיים על האכזריות שגרמה לו עינוי כה נואש. פניתי אליו ובקשתי שיאשר או יכחיש את דברי. הוא התפרץ ביפחת דמעות ולא יכול היה אלא להניע את ראשו לאות הסכמה. האשה קפצה מכיסאה, התישבה על ברכיו וכסתה את ראשו בנשיקות ובקריאת סלח ומחל לי. כאן הפסקתי את הפגישה שארכה כעשרים דקות והצעתי להמשיך את הפיוס העמוק בביתם. אם מקרה זה היה חד פעמי, מן הראוי לייחס זאת לנס על טבעי. ריבוי הניסים בכוון זה מורה על מהלך מתבקש שהגיונו בצידו לאחר הכרה במרכיבי הדינמיקה הרגשית, כמרכיב שאין לזלזל בתפקידו המכריע, בין גורמים אחרים שבנוסחת הזוגיות. המעניין במרכיב זה, שאין הוא בולט לעין אלא פועל את פעולתו ההרסנית מאחרי הפרגוד. והמבין יבין.