פרשת בהר תשנ"ח.

 

                              תקופת  החיזור החלק  הראשון  של  המודעות.

 

      מה עניין שמיטה אצל הר-סיני. ראה רמב"ן המייחס אמירה זו ללוחות השניים. ,,כי בתחילת ארבעים יום הראשונים של לוחות הראשונות כתב משה בספר הברית את כל דברי ה' ואת כל דברי המשפטים הנאמרים שם ויזרוק דם הברית על העם (שמות כ"ד, ח') וכשחטאו בעגל ונשתברו הלוחות, כאילו נתבטלה הברית ההיא אצל הקב"ה, וכשנתרצה הקב"ה למשה בלוחות שניות, ציוהו בברית חדשה שנאמר (שם) הנה אנוכי כורת ברית. והחזיר שם המצוות החמורות שנאמרו בסדר ואלה המשפטים, בברית הראשונה.. ורצה הקב"ה להחמיר עליהם בברית הזאת השנית שתהיה עליהם באלות ובקללות." לדברי הרמב"ן לא היה די בברית השניה בטקס של זריקת חצי הדם באגנות משום שרצה ה' ערבות אישית מתוך השתדלות ויוזמה אישית. כאן החלה שיטת המעורבות והיוזמה הנקראת אתערותא דלתתא, שבלעדיה לא תיפעל האתערותא דלעילא. כדברי אור החיים: .. ,,..כי כשהתחתונים מטין מדרך הטוב, מסתלקים ההשפעות, ומתמסכן עמוד הקדושה (עמוד הנוצר מן המפגש האנכי בין השמים והארץ) כי העיקר תלוי בתחתונים".. מה ביטוי נדרש מן האדם כדי לעורר את עצמו לקבלת תורה ומצוות. הספירה היא תקופת החיזור, שתפקידה לעורר צורך, שאיפה, געגועים, כיסופים לדבר שעומד לקבל, כי המקבל דבר ללא הכנה אינו יוצר כלי לקבל ואינו יודע להעריך מה שקיבל. ללא תקופת החיזור לא תיתכן מעורבות אישית ולא תיתכן חדירה אל פנימיותו של המקבל. הרצון לקבל הוא רק החצי הראשון של ההכנה. המטרה השניה היא להכיר עד כמה שאפשר את הדבר שאותו חפצים לקבל. ההקבלה שעורכת התורה בין קבלת התורה לנשואין מורה שיש ללמוד מיחסי גבר ואשה ליחסי היהודי עם התורה, ולהיפך.

      תקופת החיזור קיימת כצורך חיוני גם אצל בעלי החיים ובנות השיר והכנף, ללמדך שהיא צורך בסיסי בטבע כולו. בכל זאת, בחברה היהודית לא היתה מקובלת, ויש להבין מדוע. הגמרא בקידושין אומרת שאסור לקדש את האשה עד שיראנה שמא תתגנה עליו ויוציאה. מכאן שיש צורך להכיר את הצד השני לפני החיבור. ואם כן כיצד התעלמה החברה היהודית מאיסור מפורש בגמרא. טענת המתנגדים היא שאין החיזור מסייע להכיר אלא להיפך, משום שאין במפגש החיזור טבעיות והאשה יודעת להסתיר את מה שהיא מעונינת שהגבר לא ידע, אפילו אם הוא חכם יותר ממנה, בזה היא עולה עליו בפיקחותה. ואין בחיזור כדי לשקף את המצב לאשורו. את החיזור מעבירה היהדות אל תוך תקופת הנשואין, ברציפות של שבועיים בכל חודש, וכך משלים החיזור ומשתלב עם ההכרה של הצד השני. את הבירור החיוני מסרה היהדות להורים ולשדכן. ההבדל בין השיטות מורה שאצל חסידי החיזור הטרום נשואין נמצאת האהבה בשיאה לפני הנשואין ויורדת והולכת עם הנשואין. לעומתם אצל שוללי הטרום חיזור נמצאת האהבה בשלב ההתחלה עם הנשואין והיא מקבלת חיזוק חדשי ברציפות לאורך כל תקופת הנשואין ונמצאת בקו עליה.